|
זה קרה בסוף שנות התשעים של המאה שעברה... לא מזמן.
גרינגוס אחד מארצות הקור של צפון אירופה הגיע לקוסקו, בירתם של
בני האינקה, השוכנת בדרומה של פרו...
רגע - רגע - רגע... יש התפתחות בסיפור:
|
יום אחד בצהרים הטלפון צלצל, אז דיברתי איתו, אמרתי לו שבסדר,
עוד מעט, אני באמצע משהו. אבל כעבור דקה כלבת הלברדור הלבנה
והיפה שלי החלה לנבוח בחוץ, בטירוף וללא הרף. יצאתי אליה. יש
לי כלבה ממש חמודה, כזאת שרואים בטלוויזיה, בפרסומות לנייר
טואלט, אבל בגדול.
|
קיץ, הגענו ל "איליה דו מל", אי קטן ונידח בדרום מזרח ברזיל...
התיישבנו סביב השולחן והתחלנו לנגוס בתיאבון, שכבר היה נחלת
כולנו, בהמבורגסה העסיסית, כשלפתע מילים מוכרות נזרקו לחלל
האוויר, היו אלו מלותיו של הזמר שהצביע לעברנו וצעק בעברית:
"זה בשבילכם". הוא החל
|
בלילה שמורן טסה הרגשתי מוזר. זה בא לי בהפתעה. לא יודע
להסביר, אולי פשוט הרגשתי שהיא תחסר. לא היינו בקשר משהו בשנים
האחרונות, אבל כבר איזה חצי שנה שכול פעם נראה לי שהקשר חוזר
לימי הזוהר שלו, לפני שכל אחד מאתנו עשה את הטעויות שלו.
|
על הדרך הלבנה בין החורשות
השקפנו על שקיעות יפות
טיפסנו לפסגת אחד המצפים
ונפרדנו מעוד יום מקסים
ביחד
|
שריקת הפתיחה מוצאת אותי לא מוכן
אומנם ערני, אך גם מאוד הססן.
התרגשות גדולה ודקות של גישושים
מריח את הדשא, משתלט על העניינים.
|
קום בבוקר
צחצח שיניים
הבט במראה
ותן, תן, תן חיוך
|
תמיד מספרים רק על שני עצים
עץ הדעת ועץ החיים
חברים יש לי חדשות קשות
היה עוד עץ
והוא היה ירוק
אז תגיד לי אדם, למה אכלת מעץ הקנאה?
למה סיבכת ככה את חיינו, בכוונה???
|
שמועה
פגעת בי
פגעת גם בה
מאיפה את
ולמה באת
שמועה
|
|
|
צ'כוב זה
משעמם.
האדמו"ר
ומסקנותיו
משיעורי דרמה. |
|
