|
'פעם היה פה ים'.
כך חזרה ואמרה אחת האבנים למדבר עוד מימיו הראשונים.
|
אבק ואבנים שמגיעים לכאן
כדורי אש בוערים בשמי הלילה
העולם העצום בחוץ מול העולם הזה
מציף את התודעה בתחושת המרחב
|
רוב הזמן עומד על במה
לא תמיד ברור בשביל מה
ליצן, מראיין, מעריץ או סקנדל
התפקיד משתנה זה תלוי בקהל
|
ובקצה אותו עולם
בתהום עמוקה מתחבא צל
|
אש נוזלית מבעבעת בבטן ההר
כה מלאה באנרגיה ופוטנציאל
שכרגע אין היא כלום מלבדם
|
עשרות אלפי אבנים
נופלות אחת אחרי השנייה
איש לא יודע מתי נפלה הראשונה
ולא מתי תיפול האחרונה
|
עם השנים נסוג העולם הישן
עד שנדחק לפיסה אחת מהארץ
|
עדיין לא מת פעמים רבות
או לפחות לא שם לב לכך
|
אם תלך על שפת הים
תראה לפניך מעין מראה כחולה
בתנועה מתמדת לכל הכיוונים
גלים מכים שוב ושוב זה בזה ובחוף
|
זבוב קטן רואה הכל באדום מדמם
הוא עף בהתרוצצות ברחבי המדבר
ברור לו שרק הוא יכול להציל את העולם
|
ואז אתה בדרך ואין לך לאן
אתה תקוע במקום
פעם מוצא אור
פעם מוצא חושך
|
כול יום תוכלו להרגיש את זה
משהו עוצר אתכם לפני מעשה
גוש אוויר חוסם מעבר
או מניע את ידכם שתסתכלו בשעון
|
כמו חתר אדם בים סוער
נאבק בגלים מכל עבר
וברגע שנגע גופו בחוף
שקט
|
ולפעמים אתה נזכר שזה הכל אנרגיות
הכל מיטשטש ומאבד צורה, וגם אתה
צף, מרחף, דואה ונסחף
|
שכנעו את כולם שהם לא יכולים יותר לחלום
ורק את החלומות שלו ראו
|
משנתקל מבטו בעיני השד בין העלים
לא יכל להסיר מהן את עיניו
השד גם הוא היה מרותק למקומו
עיניו נעוצות בעיני עובר האורח
|
פתאום הבנתי
אני לא מספיק אני
עכשיו, ולא מספיק לי
עכשיו, ולא מפסיק לי
|
ברגע שקורה משהו מרגש
מתעורר בנו דחף
לשתף, להשמיע, להראות
|
גסיסה קטנה מפרפרת בפינת הרחוב
לא גדולה מספיק כדי שמישהו ישים לב ויעזור
אוחזת חזק מדי בנפש מכדי להרפות
|
בהופכי אבני דרך ישנות
נתקלתי בסימנים לא ברורים
לא יכולתי לקרוא מהם כיוון או החלטה
אבל בהביטי בהם התעורר
|
בארץ זרה מטייל עם משפחתי
יוצא מהמלון אל העיר
הולך ברחובות עייף,
אין כוח לדבר
גורר את רגליי ומגיע ליער
אני נופל
|
שני פרפרים רוכבים על רוח מלב ים
נושאים סיפור שלא נשמע בה מעולם
|
׳בני, למה את עיניך אתה מכסה?׳
׳אבא, את שר העיר אתה לא רואה?
הוא חובש מגבעת, שיניו מבהיקות...׳
׳זו רק כרזה, שלט חוצות׳
|
עננים נסחפים על גלי שמים כחולים
נערמים על החוף ונדחסים למצע רך
הגלים נשברים על החוף
הרסיסים ניתזים מעלה ומתפזרים
|
ראיתי דגים עפים הבוקר
מרחפים ברחבי העיר ונוגסים בשיחים
אף אחד ברחוב לא עוצר
את האנשים היום קשה להדהים
|
לרוב מרגישים בזפת רק כשהיא מגיעה לצוואר, אי אפשר יותר לתרץ
את השקיעה.
|
|
|
אני מסתכל עליכם
גם כשאתם מכבים
את המחשב
האיש האדום בצד |
|
