|
"אני לא גורו,
ואתם - אל תהיו גרופי'ס שלי."
(גורו חכם)
חבר פרסי אמר לי שהטריק של הפרסים בבישול אורז, הוא לדעת מתי
בדיוק להוציא אותו מהסיר. דקה לפני, והאורז לא מוכן. דקה אחרי,
והוא יהיה דביק וגושי. אני עזבתי את ברלין בדיוק בזמן, 16 יום
אחרי שהגעתי ממרתפי הבירה המצחינים והממכרים של מינכן.
|
שני הגברים הושיטו ידיהם לדנה, והיא החלה צועדת איתם לכיוון
גוש הכסף. תוך כדי צעידתה האיטית והדרמתית, ראתה דנה קהל
משולהב ותהתה האם היא מצליחה לשבור את שיא הרייטינג. למרבה
הפלא, או בעצם לא, גם בראשו של יהודה הכהן עברה בדיוק אותה
מחשבה באותו הרגע.
|
נטע יפה. נטע חכמה. יש בה כל מה שאני צריך. נטע היא כנראה מארז
מהודר של וויטמינים. אבל אני שונא לקחת כדורים, זה גורם לי רק
להיות חולה יותר. אמא שלי דחפה לי הרבה אנטיביוטיקה כשהייתי
קטן, ואני לא חושב שזה עזר לה לעצב ילד בריא. לפחות לא בנפשו.
|
"אולי באמת הייתי שאפתן מדי. יכול להיות שהרוע האנושי חזק יותר
מכוחות הקודש ?" קולו היה שקט ומיואש. "אני לא מתאים להיות
מלאך".
"האמונה הביאה אותך לפה", היא אמרה. "עכשיו זה הזמן להתחיל
להאמין מחדש..." היא נשקה לדמעה שהחלה לזלוג מעינו השקופה.
|
ילד בן שמונה וחצי. מאוהב? רומנטיקן עוד מהבטן של אמא, שומר
הכל בבטן שלו, מודע לעצמו ויודע שזה פתטי. "שלום", היא מילת
הקשר בינינו, אבל החיוך שלה בקונטרסט לדמעות ביום הראשון, הוא
העולם בשבילי
|
מיכל שלחה לו את אותו מבט מתנצל שהוא הכיר ואהב. "יש לי צרכים.
הייתי חייבת משהו, ומחוייבות לא היתה חלק מזה".
אבי שאף מהסיגריה, הנהן, ולגם קפה. מחוייבות. "אני מבין אותך.
גם אני מרגיש בזמן האחרון צורך במשהו כזה".
|
זיקוקין די-נור
משכב תווים רנים,
הרוח הפורטת
על שלל חפצי כסיפה.
|
קפצתי מבניין בן 100 קומות בלי מצנח. אבל לא הסתכלתי למטה, אל
הקרקעית, אלא קדימה. הסתכלתי על הציפורים שמחרבנות על כולם,
ואל מנקי החלונות המופתעים למראה נועזות שכזו. הבנתי דברים
חדשים.
|
רווי תאווה כלפייך
אני נחבא לסדיניי, צופה
בקהל המריע לתרועת
חצוצרתך הזעה.
|
"גן-עדן שלום, מדברת אצטרובלית, איך אפשר לעזור?"
"שלום, אני קופר, אני מחפש טיפת אור."
"אין פה אור, לך מפה, זו טעות במספר!"
האין כך הם החיים בעולם ממוסחר?
|
סיגריה-של-חורף. קפה-של-חורף. בוקר-של-חורף.
ירוק-אפור-של-חורף.
בחורה עם שיער אדמוני מלטף, בסוודר ותחתונים, במיטה שלי.
אהבה-של-חורף.
|
חלקה היא המתקתקות העדינה בפי, כאשר משתוקק הוא לשתות שוב,
לטעום את טעם השיכרות המלבב. ובמקום כל זאת, מנסה להירדם לקראת
יום חדש של עירנות מגוחכת, פטריוטיות מלוקקת, וכוחות נפשיים
שאינם בנמצא עוד.
|
מה ? מה זה ? איפה הסיפור ? זה אמור להיות גימיק או משהו ?
|
"לפרוע את החוב, לשחרר את ווילי, לזיין את קופר!"
|
|
|
נשים הן כמו
פחיות קולה, אם
פותחים אותן, אי
אפשר כבר לסגור. |
|
