|
 143612597
ארזתי בערך את כל המזוודות. אימא אמרה שסוף סוף סיימנו את כל
הסידורים ואפשר לזוז. בחמש אחר הצהריים המטוס המריא לפריז ומשם
לבואנוס איירס.
|
דמיינו שאתם בחדר לבן. סגור. אנשים חמורי סבר בוחנים כל תנועה,
מחכים עם זריקת ההרגעה. ואתם בכלל לא שייכים לשם.
|
ענן אבק התנשא מעל למחסום. הימים הלוהטים של אוגוסט לא נותנים
מנוח לאף אחת מהנפשות הפועלות. החיילים, הסוחבים בכבדות את
אפודם, ילדים בחזות בגירים, שעד לפני שנה התרוצצו בקלות הדעת
במסדרונות בית הספר ועתה נאלצים לקחת החלטות קשות ומכריעות
מידי יום ביומו עד אשר
|
זהו זה. נמאס לי. קמתי מהמיטה והחלטתי סופית - זה היום בו אני
מתאבד.
|
כתיבה פוליטית העסיקה אותי עוד בהיותי נער. כמה שרבוטים על דף
נייר, חצאי פסקאות, אף פעם לא סיפורים שלמים. לא הייתה כל אמת
בדברים, רק מחאה ריקה של נער נלהב.
מאז התבגרתי, והסיפורים לא הביאו אוכל הביתה. אז למדתי קצת.
התחברתי אל האנשים הנכונים.
|
לסיפורים שרצו לברוך בראש הייתה פואנטה, קריצה, ברכית ואפילו
ראסיה.
אבל מיתון זה מיתון. ואני לא מתכוון למיתון כלכלי, הכל פשוט
נהדר - יש בטחון, יש שלום, כולם יושבים בשינקין עם סושי
וצינגלה.
|
המראה מחייכת אליי. אני לא בטוח מה ניבט ממנה כי החיוך הוא לא
חיוך של שמחה. היא מחייכת, ואני לא יודע איך להשיב לה.
|
היא קרבה עתה, עוטה את אותה
ארשת שקטה ומושפלת.
|
דני היה ילד טוב
תלמיד מצטיין
מעולם לא היה אלים
אף פעם לא אונן
|
זהו לא שיר עצוב
זהו שיר של תחינה
ולא כמו העצב, היא זכה כפנינה
|
שני שקל שישים
רק שניים שישים שקלים
חדשים
|
מחפש שבר במבט של ריחוק
ועוזב.
ולא יודע אם את אוהבת
לא יודע אם אני אוהב
|
|
|
ההיפך מצפיחית
בדבש זה חרא
בלבן? |
|
