|
הבית אחרי שהלכת. כל פינה, כל מדף, כל נעל. 25 דקות של וידאו
מכסות את הדקה שרציתי לזכור. אם מסתכלים לעומק ואם יש שקט,
אפשר לראות מתחת. את עוד שם. שוכבת שם. גונחת, נאבקת, מצהיבה.
יפה כמו מלאך. אמא שלי.
|
אפשרות אחת היא שאז ידעתי שאני מאוהב בך. מבודדת מכל המכשירים
הסלולריים והשלט של הטלוויזיה והמיטה. רק את. קטנה. ישירה.
ורציתי לקלף ממך את שאריות הציוויליזציה האחרונות המכסות את
גופך ולהיעלם בתוכך.
|
אני מתקשה להחזיק את ראשי באוויר, הוא כבד יותר מדי. הוא נופל.
אני נעמד על הראש. הרגליים הרבה יותר קלות. הולכות בתקרה.
ברווח שבין התקרה. אני דורך על נורה דולקת.
|
בבקרים, כאשר מרינה עדיין ישנה, היה אלכס עובד מהבית ומתרגם
מאמרים ברוסית. במאמרים הופיעו לפעמים מילים כמו "שפה שסועה",
או "חבל התבור", או "אורגזמה". אז היה מתכווץ בפתאומיות, וזרם
חשמלי היה מטפס בכל גופו מקצות האצבעות ועד לקרקפת.
|
וכששפתיו האדומות יפתחו לקראתך
תצלול אל הבריכה שעל הקיר ותתחבר
ואיש שם לא יאמר שדו מימד
כי יש יותר
|
היום בעידן הרכבת
כבר אנשים לא ממש מרגישים,
אנשים לא ממש בשליטה
על הפירורים שהם מפרישים.
|
היא נועדה לגרום לך לרעוד,
היא מעוצבת להמיס אותך.
היא תחבק אותך בשתי רגליה
ותלחש עמוק באוזן בקשה
|
האיש הבודד
נרדם על הספה עם הבגדים
ידו מונחת מתחת לראשו,
הוא נושם חרישית.
|
אמא, היית לי תמיד כמשענת
אפילו יותר מיהודית הגננת
נשקת לי כשהייתי עצוב
יבשת אותי כשהייתי רטוב
|
קחי אותי תבלעי אותי תכבסי אותי תגרדי אותי אני שלך אני נמס
אני מתאדה אני מתפרק אליך אני רוצה שתתקרבי אליי שתתאבדי אליי
אני חושב שאת נסיכה שאת מלאך תצילי אותי תהרגי אותי תגזרי לי
את השיער תשכבי איתי
|
לפני כמה שניות אני אנשק אותך בפעם הראשונה.
|
פתאום גופך נטען משמעות.
צינורות הבשר נמתחו כבדרך אגב,
מוצאים אחיזה בטוחה בחלל הצר
|
מתחת לפנים,
מאחורי הלב,
יש בולם זעזועים.
|
מתחבק לי לגעת אותך
לטבוע בתני לי עוד נצח ממך
להתכסות בך את כל הבדידות
לנשום בך לישון בך לשוט
|
את עוגת הגבינה שלי
ופרורייך מתפזרים על חולצתי
את עוגת הגבינה שלי
מתמוססת בפי בטעם ביתי
|
לגזור ולהדביק.
לגזור אותך ולהדביק על כל מיני רקעים. כמו שבוחרים טפט.
|
אני מאמץ את חושיי
מוזג עצמי אל ההווה
הנוטה לברוח תמיד, כסרט נע
אל הנינוח, הבלתי מתרגש
|
"תעזוב" הם אומרים לו.
"בסדר, ניצחת. לא חשוב".
הם כבר עייפים.
|
מלאכים מלטפים את פניה בידיהם הקטנות הרכות
ושומרים על חום גופה ומשתדלים שלא לבכות
|
היום יום הולדת, היום יום הולדת,
היום יום הול-ה-דת לאי-אי-מא.
|
היטבתי לנווט
לעצור ולאותת
עכשיו אני כאן
|
חכי למחר וכשהבוקר יבוא
כבר לא תקומי לבד
הכל יעבור
|
כלום לא קרה, סתם בחורה.
על מה אני חושב,
מצברוח רגוע, העתיד לא ידוע,
חוץ מהשמחה שבלב
|
יובל גדול מאחותו בשבע-עשרה שנה
כך אומרים לי כולם
אך לי זה לא אכפת
כי יש לי אחות קטנה
נטע הוא שמה
|
שפתייך מייצרות בכל גופי אדווה לוהטת
עינייך מייצרות אותי בכל מבט
שדייך מקדשים חלל וזמן
הנצח למולם קופא ומתבונן בהם לאט
|
כך מספרים
אבל יש גם כאלה
שרוצים להאמין
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אני חושב שהגיע
הזמן לצאת
מהארון.
יעקב פופק משחק
מחבואים. |
|
