אם תשוטט לך להנאתך ברחוב,ולפתע במקרה ובטעות (בלבד)
תפגוש בקלמן יובל,חייך ישתנו לנצח נצחים.
יובל איננה מי שתצפה שתהיה ,ממש לא.
יובל איננה מי שהיא נראית שהיא, ממש לא.
יובל האמיתית עוד מוגדרת כתעלומה,אף אחד למעט היא
עצמה עוד לא מכיר אותה באמת.
ולעיתים נדמה לה שאפילו לה יש ספקות בנוגע למי
שהיא.
יובל חייה דרך המוסיקה ושואבת ממנה את כל כוחה.
בזמנה החופשי משתדלת להרגיש,לצחוק ולכעוס, ובמקביל
מחפשת אחר האדם שתוכל לאהוב ,ורצוי שיוכל לאהוב אותה
בחזרה ואם אפשר באותה המידה.
יובל מתאהבת בקלות ובמהירות. רוב הזמן באנשים הלא
נכונים ואיכשהו תמיד יוצא שהיא נפגעת בסופ.
היא מסתירה הרבה דברים,ומחפה עליהם בחיוך הגדול
שלה.
כל נושא שהיא תדבר עליו יהפוך להיות מתוסבך פי מאה
ממה שהוא באמת.
כל דבר שהיא תרצה יהפוך להיות הרבה יותר קשה ממה
שהוא באמת ולרוב בכלל בלתי מושג. והיא דרמטית.
קלמן יובל אוהבת לטייל בחיק הטבע, הוא מרגיע אותה
וגורם לה להרגיש טוב עם עצמה ועם העולם כולו.
היא מאד מאמינה בערך החברות ודוגלת בו מעומקי נשמתה.
מרגש אותה לראות אנשים שמקריבים למען יקיריהם ומאידך
עצוב לה לראות כאלה שלא אכפת להם.
יובל היא בחורה רגישה במיוחד,לעיתים אף יותר מדי.
מילה אחת מסוגלת להפוך אותה כה מאושרת... אך באותה
המידה יכולה לשבור אותה לרסיסים.
יש לה חולשה לורדים צהובים. אם תביא לה ורד צהוב
תכבוש אותה לחלוטין. אם תכיר את מילותיו של אחד
מאלפי השירים שהיא נורא אוהבת - תשבה אותה בקסמיך.
היא סנטימנטלית להפליא ולא מסוגלת לזרוק או להפרד
מדברים שיש להם משמעות כזו או אחרת אצלה.
הופעות הן חלק בלתי נפרד ממנה. יובל מקפידה ללכת
להופעות בקביעות ובתכיפות ראויה לשבח מכיוון שאלו
אחד הדברים שהיא הכי אוהבת ביקום כולו. כשהיא נמצאת
בהופעה היא שוכחת מכל הצרות האפשריות ופשוט נשאבת
ומתמכרת למילים למוסיקה ולאוירה.
היא תמיד מרגישה צורך להצטער,להצטדק,להסביר,לסגת,
להאשים את עצמה בכל אפילו אם היא לא באמת אשמה.
בתוך תוכה,היא יודעת שמגיע לה הרבה יותר ממה שהיא
מקבלת בפועל. וזה מעציב אותה.
יובל יודעת שיבוא היום וגם היא תצליח להיות מאושרת
ושלמה עם עצמה ועם כל השאר.

אולי אולי אני אספור עד מאה בשקט ואסתובב היא נראתה לי כה מאושרת. לא החלפנו בינינו מילה. היה לה איזה קטע כזה נורא התעלמותי באישיות, תמיד. אני אפילו חושב שהיא הפסיקה לעשן.

אם לא היום אז מחר וכך היה לילה לילה: אתה שומר ואני מנסה להעביר לך את הזמן.

ואני אפילו לא יודעת לאן ואני ממשיכה ללכת, באותו הקצב, מהר, באותם המבטים, באותם החששות, כולי מוקפת פחדים, מרימה ומורידה את המשקפיים שוב ושוב מן העיניים אל הראש, מוציאה ומכניסה את הידיים שוב ושוב מן הכיסים, שרה לעצמי בראש אלפי שירים בכל רגע נתון, חושבת עליך ורואה אותך בכל מקום. בכ