|
אוהב מוזיקה. אוהב מילים. אוהב אותן יחד. יותר ויותר
ככל שעוברות השנים.
"יונתן פצוע ושוכב בבית חולים,
אמא בו עיניים תולה,
לפעמים קורים ניסים, כרגע כולם מחכים
לאיש בשמלה הסגולה".
מוקדש ליונתן לוין, בן דוד שלי, הפצוע הקשה ביותר של מלחמת
לבנון ה-II שעוד לא החלים.
|
It's my 20th birthday, but in hours it lasts 25.
I should celebrate the fact that I am here, that I'm alive.
But who wants to celebrate a birthday when it lasts an hour
spare?
|
זה תשעה באב
והכל נחרב.
יש חורבן ואני קורבן.
|
Sea of salt, and I halt.
My nostrils tingle.
My stomach mingles.
It's dead.
|
Hush now
Come down
Let your eyelids drop.
Let them suck your tears back to their holes.
|
הרכבת לא עוצרת,
היא רק נחה
והחגיגה גדולה
לה לה לה לה לה לה לה לה
|
מרוב היער לא רואים דובים,
מרוב גיטרות לא שומעים תופים, אז מה?
(תפוח אדמה).
|
תגידי, איך זה ייתכן
שבמקום כל-כך שמשי וחם
פתאום יורד כזה מבול,
ככה לפתע, ככה סתם?
|
כמו איוב, גם עליי, גם עליי
חרב עולמי.
כל מה שאהבתי, ולא רק אותה
לא מן הנמצא.
|
הוא ישוב בתוך אמבט עם כוס של תה שהתקרר.
אמבט ולא אמבטיה, כי אין לו אלוהים.
הוא בוהה כמו אידיוט ב... סכין גילוח מיותם.
הוא מיוחם.
|
בשכונה הוא טייל וכל הכלבים הסתכלו עליו ביראה,
אבל כל כלב סופו להזדקן וכל סוף גנב בתלייה.
|
בואי נתיר מעשים אסורים.
בואי נשחיר לילות לבנים
|
אני לא טוב במתמטיקה, אבל גימטריה אני יודע:
185 הוא הסכום של "טיקוטין". 452 הוא הסכום של "מוות". הסכום
של שניהם הוא 637. בצירוף הסכום של "לופוחובה" - 780.
|
נקישה ונקישה
בין נשיקה לנשיקה
בין שפתיים ושיניים
יוצרות מוזיקה חדשה.
|
בהליכה היומית
ניתן ורצוי לנמנם
תוך כדי תנועה.
|
נסיכה יפהפייה, אל תגעי בחוד המחט,
הוא שום דבר, רק תחבולה של אנשים רעים
ורדומים.
דקירה אחת קטנה, תמימה, ותרדמי גם את, בנועם ובנחת,
|
לבי רוצה ללא הרף לרצות.
מעולם לא תכנן הוא לשלוח בך פגע
אז עד רצון ימצא
והלב יתרצה
|
לא תדעי עבר,
ולא תדעי עתיד,
ולא תדעי לעולם
מה רציתי לומר,
מה רציתי להגיד.
|
ויה דולורוזה. מנסה לחרוזה.
אך אין מילים ואין אותה - ויש רק מוזה.
|
"אני יודע שזה יבוא, כן, אני מרגיש, זה קרב ובא, כשזה יבוא אז
יהיה לנו טוב, וזה יהיה עולם נפלא".
בלדה לפסנתר.
|
אני שואל -
זה מה?
זו זימה?
מי זה מה?
|
אני חבול וגם פצוע מספיק בכל גופי
משיניהם וטפריהם המחודדים של אריות.
אך גם בקרבתם של שועלים ערמומיים
זה לא נוח מי-יודע-מה לחיות
|
שמעתי שכשנמצאים באבל מגדלים זקן.
ואנחנו כבר לא יחד, אז גידלתי קטן.
לא גדול ומאיים, לא מפחיד או מסוכן,
את יודעת, זקן. זקנקן
|
ולהם כנפיים,
ולא צונחים העפעפיים
ואני לא נרדם
הלילה.
|
חייב חֶברה
חייב חֶברה
כשאין חֶברה
אז את עולה
|
פסנתר וכלב מנדבים קולם בשיר
אודות זוג חתולים בתוך דירה בעיר.
אהבה אשפוך עליה שוב ושוב, ובבת אחת,
על האחת המיועדת - כן, זו את.
|
עברו כמעט שנתיים מאז
שהפסקת לנשום
זה הכל
|
יש טעות נפוצה, במיוחד בשירים -
מצמידים אל הלב ענייני רגשות
|
ביום אחד מן אלה,
ביום מן הימים
נקרא את סוף הפרק,
נהיה ליתומים.
|
בתא הצידי של המכונית שלי
השארת קופסאות של סיגריות, ריקות
וכמה חבילות של מטליות לחות.
בתא הצידי שלי
נשארת, איך לומר... כולך לפחות.
|
ברק מבריק מבריג את הגשם אל האדמה.
העננים מתעניינים, מהנהנים ומצייתים לו
כשהטיפות מפטפטות על עוד עניין פעוט ומעונן
ממרום הרעמים רועים קווצות הסערה.
|
לא אשכח. אחכה ואסלח.
עודני מחכה. מחכה לך.
הנצח הוא קצר,
גברת נקר.
|
רק תסבירי לי שוב איך זה הגיוני
שחצי ממך הפך כך לאלפית פתאום?
זה לא עובד כך בשברים, אני יודע טוב מאוד.
אז איך עכשיו אני לא אתך, ואיך לא עוד?
|
ריח החורף נמרח על כל המיטה
וטעמו נפרש תחתיו כמו מרבד.
בקרבו צופן חיבּה,
בחובו צופן קרבה,
|
הניצן הפך לפרח שפרח כמעט שנתיים וקמל
אולי זה מהשמש ואולי זה עודף מים, וחבל.
רק דבר אחד בטוח, הוא היה נורא יפה, ואין אבל.
|
איך זה עובד, ממש כמו קסם,
נכנס לו שקר - יוצא אזרח!
ולא צריך הרבה בעצם,
רק כפית וקש ובום בום טראח...
מדהים.
|
בין אז לעכשיו,
מהתחנה אל החדר,
נשאר רק אבק כוכבים.
אני אנשק לשפתייך,
את תגידי בסדר
ונחזור שוב להיות אוהבים.
|
בין היומן מלא הואקום
עם דפיו המהולים
אי-ודאות של המחר
וגישת הנחום-תקום
|
לא מוכן להיוולד
מתרץ, לא מתמודד
ובולע את החרא של עצמי.
|
היכן?
אי שם?
אי אן?
אל על?
|
אז אם חשבת שאהיה יפה
ואם חשבת שאני אשתוק,
אז דע לך שנקמה בדרכך על סף ביתך,
העונש המתוק - נשארת אתך.
|
סוף סוף סופי
סוף סוף הסוף שלי
וגם אם תתהדרי בשם אחר
תהיי יותר
בעצם תהיי הסוף שלי
|
מישהו צריך ללמד אותי לקח.
אף אחד כבר לא מלמד אותי כלום
|
כשבוגדים בך
העורבים מחממים את הגרון.
העורבים, הם לא נותנים לך לישון.
מהעורבים עולים פחדים,
פחדים אורבים,
|
אך ממש כמו ברחוב
גם אצלך הכל צהוב:
השיער ושן קטנה ובעיקר ליבך.
|
אין לי חץ ואין מטרה
ואין שום סיבה ואין לי תכלית
ואומרים שבגובה נוטה להיות קר
אבל קר לי נורא ואני בתחתית.
|
והוא כל כך יציב
אז קח לך חפץ,
שלח ידך לשולחן
ותציב, נו תציב.
|
תקשיבו לסיפור
ושיהיה מאוד ברור:
זה אולי נשמע שטוח
אבל אני ממש בטוח
|
את עדיין תקועה לי בגרון,
לא כמו עצם
ובעצם, נהפוך הוא הנכון
|
לאורך יום,
החלפתי מים בשתייה
של אלכוהול.
|
הוא לגם מכוס מרטיני -
להם הייתה טיפה יותר מרה.
הוא הימר על הסוס במירוץ
הארוך שלהם כבר נגמר.
|
תמיד אהבת אותי מלמעלה
ומלמעלה די קל לאהוב
ככל שהתרחקת אל-עלה
נראיתי לך יותר קרוב
|
ילדה (רוז'ה) ואמא. גטו. בית. רוז'ה יושבת על הרצפה בפינה
ומציירת באבן על הרצפה צייד שצד ארנב. אמא יושבת על כסא במבט
ריקני ומזוגג, שקועה במחשבות, ראשה נשען על ידה, לא זזה. בסוף
הציור רוז'ה מבחינה באימה.
|
אל הארכיון האישי (21 יצירות מאורכבות)
|
|
שפצור ומחזור?!
איפה הגבול?
די לצנזורה!
די לקיפוח
הספרדי!!!!!!
מישהו שרואה
יותר מדי
תעמולות |
|
