|
עדיין לא מבין את העולם - אבל מנסה לאהוב אותו בכל
מקרה - נפצע מענפים שבורים בזמן שהוא כותב, לבד
במטוס, מבטים חטופים שלכם יגדירו לו בעצם מי הוא.
לפחות ככה הוא חושב...
הצצה נעימה.
הדירה זמזמה באפלה, אורות ניאון קרים נחו על תמונת העורות
החמים שכיסתה את הקיר המערבי. עורות עמוסים בקעקועים מדממים
מכל הצורות והצבעים. בחוץ, מכוניות חלפו על פני חלון הראווה
בזמנים לא קבועים.
|
"סוף סוף", אמר העכבר, "העולם נהיה קטן יותר ויותר כל יום,
בהתחלה הוא היה גדול כל כך, עד שפחדתי שגם אם ארוץ וארוץ לעולם
לא אגיע לסופו".
|
"מתי אתה חושב שהם יפסיקו?" שאל איש אפור שיער שעמד מול חלון
הראווה.
"אה.. מתישהו הם יהיו חייבים, שום דבר לא ממשיך לנצח." ענה
האיש שכרגע קיבל תספורת, כבר מזמן שהוא לא קיבל אחת הגונה.
|
תכנס לחדר מבודד. תסגור את הדלתות והחלונות. תמצא כיסא, או
מיטה. תשב בנוח.
אל תיהיה מפונק, תשב על הרצפה אם חייבים.
לבד.
|
שוב עוברים דרך השומר הזקן. בראש חולפות לי מחשבות לגביו, איך
הוא יכול לרוץ אחרי מחבל שיכנס לתוך בית הספר אם הוא בקושי
יכול לזוז עם הקטטר שתקוע לו בזין. אני מלטפת את התיק שלי
ונכנסת לתוך תחומי בית הספר.
|
אמא עטפה עוגיות שוקולד שקנתה כדי לתמוך באיזה בית תמחוי.
עופר ירד במדרגות, עמד במסדרון ובהה בקרני האור שנשברות דרך
הזכוכיות שבדלת הכניסה.
|
משה הסתכל מבעד לחלון הפתוח במטבח בו ישבו החברה ונהנו
מסיגריות ומשקה.
הם דיברו בעיקר ללאה ובעיקר על זה שכל מה שנשים רוצות זה כסף,
עם כל זיוני השכל שלהן על רגישות והבנה.
|
לאישה ששכבה במיטה 2-ב קראו יובל. גם לי קוראים ככה, אבל האמת
ששמות זה דבר כל כך שטחי. שמות צפים על פני המים בעוד שלי ולה
יש חיבור עמוק הרבה יותר.
|
איך שעברתי את השער בכניסה למושב היה משהו, אולי איזה ריח
באוויר שאמר לי "וואלה, גידי, פה יש משהו שונה". יכול להיות
שזה היה הריח של הפרות - בכל זאת עברו לפחות שנה או שנתיים
מהפעם האחרונה שביליתי במושב, אבל אני חושב שהפעם זה היה משהו
אחר לגמרי.
|
"ערבי מלוכלך" סיננתי לעבר מוסא כשחצה את מעברון האוטובוס...
|
שפתיי מחייכות, עיני מתות.
|
לאחר הבדיקה החלטתי להוריד 2 נקודות ולהעלות שתי נקודות אצל
Y.
אני שמחה שהזדיינת, עכשיו רוץ וספר לי שוב את אותו הסיפור לאחר
הבדיקה.
|
כולם כולם כותבים שירים
שירים לפי משקל
|
צועק לאור - קול לא יוצא, שריון נשבר מנגיעה
גופה ענוג והיא לוכדת ושוב לבד מול המראה.
|
זה היה יום סתיו מנחושת שקדם לשלג הראשון מעופרת.
עדיין יכולת לשמוע מרחוק את נביחתם חסרת השליטה של הכלבים.
מאחורה ערמות של אבנים שבורות וחול,
מקדימה אפור וחום שחיכו כמו רעם מברזל.
|
אני מרגיש שנולדתי מחדש
מהפודרה של שבטה והבוץ של רמת הגולן.
|
ללמוד מהם זה לא כדאי
כי הם מצורעים
אמרתי: "בוא נפסיק ודי
הרי כולנו עבדים"
|
הוד הפגנתי אל חרפתי
בל תשכח!
|
אביך מזמין אותך לעוף,
לצעוד על הירח.
|
שאבתי מתוך עיני מוחי
תופס צורה כמו חימר.
|
"סודי לאחר מילוי" - צעקו הדפים
|
מה יפה היא שתיקתה
של הסירנה בצהוב
אוכפות עיני את אור החוק
אך אור רחוק נראה קרוב
|
לילה עכשיו, מקשיב לרדיו.
עכשיו זה רק שירים עצובים.
|
המיתוס חזר!
והוא אומר שמותר!
|
בקו הדממה מצאתי לי שקט,
שקט נפשי בקופסא...
|
נשאר כמו צאן לטבח,
כמו חזיר לחצי המלכות,
כל הצעדים הנכונים וכל אחד בזמנו,
|
ולהשתנות בשביל אחר - זה לא הגיוני...
אבל יקרה - כמו פרח.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
"לא".
ץ סופית, מתוך
ספרו, "101
דרכים לומר
'כן', ולקבל את
התוצאה ההפוכה
לגמרי מזאת
שקיווית לה". |
|
