[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עדיין לא מבין את העולם - אבל מנסה לאהוב אותו בכל
מקרה - נפצע מענפים שבורים בזמן שהוא כותב, לבד
במטוס, מבטים חטופים שלכם יגדירו לו בעצם מי הוא.
לפחות ככה הוא חושב...

הצצה נעימה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ייסורים
הדירה זמזמה באפלה, אורות ניאון קרים נחו על תמונת העורות
החמים שכיסתה את הקיר המערבי. עורות עמוסים בקעקועים מדממים
מכל הצורות והצבעים. בחוץ, מכוניות חלפו על פני חלון הראווה
בזמנים לא קבועים.

אגדה
"סוף סוף", אמר העכבר, "העולם נהיה קטן יותר ויותר כל יום,
בהתחלה הוא היה גדול כל כך, עד שפחדתי שגם אם ארוץ וארוץ לעולם
לא אגיע לסופו".

סאטירה
"מתי אתה חושב שהם יפסיקו?" שאל איש אפור שיער שעמד מול חלון
הראווה.
"אה.. מתישהו הם יהיו חייבים, שום דבר לא ממשיך לנצח." ענה
האיש שכרגע קיבל תספורת, כבר מזמן שהוא לא קיבל אחת הגונה.

סופני
תכנס לחדר מבודד. תסגור את הדלתות והחלונות. תמצא כיסא, או
מיטה. תשב בנוח.
אל תיהיה מפונק, תשב על הרצפה אם חייבים.
לבד.

פואנטה
שוב עוברים דרך השומר הזקן. בראש חולפות לי מחשבות לגביו, איך
הוא יכול לרוץ אחרי מחבל שיכנס לתוך בית הספר אם הוא בקושי
יכול לזוז עם הקטטר שתקוע לו בזין. אני מלטפת את התיק שלי
ונכנסת לתוך תחומי בית הספר.

התבגרות
אמא עטפה עוגיות שוקולד שקנתה כדי לתמוך באיזה בית תמחוי.
עופר ירד במדרגות, עמד במסדרון ובהה בקרני האור שנשברות דרך
הזכוכיות שבדלת הכניסה.

מלחמתי
משה הסתכל מבעד לחלון הפתוח במטבח בו ישבו החברה ונהנו
מסיגריות ומשקה.
הם דיברו בעיקר ללאה ובעיקר על זה שכל מה שנשים רוצות זה כסף,
עם כל זיוני השכל שלהן על רגישות והבנה.

זכרונות
לאישה ששכבה במיטה 2-ב קראו יובל. גם לי קוראים ככה, אבל האמת
ששמות זה דבר כל כך שטחי. שמות צפים על פני המים בעוד שלי ולה
יש חיבור עמוק הרבה יותר.

אורבן לג'נד
איך שעברתי את השער בכניסה למושב היה משהו, אולי איזה ריח
באוויר שאמר לי "וואלה, גידי, פה יש משהו שונה". יכול להיות
שזה היה הריח של הפרות - בכל זאת עברו לפחות שנה או שנתיים
מהפעם האחרונה שביליתי במושב, אבל אני חושב שהפעם זה היה משהו
אחר לגמרי.

משל
"ערבי מלוכלך" סיננתי לעבר מוסא כשחצה את מעברון האוטובוס...


לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
שפתיי מחייכות, עיני מתות.

כעס
לאחר הבדיקה החלטתי להוריד 2 נקודות ולהעלות שתי נקודות אצל
Y.
אני שמחה שהזדיינת, עכשיו רוץ וספר לי שוב את אותו הסיפור לאחר
הבדיקה.

כולם כולם כותבים שירים
שירים לפי משקל

ייסורים
צועק לאור - קול לא יוצא, שריון נשבר מנגיעה
גופה ענוג והיא לוכדת ושוב לבד מול המראה.

מקום
זה היה יום סתיו מנחושת שקדם לשלג הראשון מעופרת.
עדיין יכולת לשמוע מרחוק את נביחתם חסרת השליטה של הכלבים.
מאחורה ערמות של אבנים שבורות וחול,
מקדימה אפור וחום שחיכו כמו רעם מברזל.

געגוע
אני מרגיש שנולדתי מחדש
מהפודרה של שבטה והבוץ של רמת הגולן.

מחאה
ללמוד מהם זה לא כדאי
כי הם מצורעים
אמרתי: "בוא נפסיק ודי
הרי כולנו עבדים"

פיוט
הוד הפגנתי אל חרפתי
בל תשכח!

פיוט
אביך מזמין אותך לעוף,
לצעוד על הירח.

הרהור
שאבתי מתוך עיני מוחי
תופס צורה כמו חימר.

הרהור
"סודי לאחר מילוי" - צעקו הדפים

הרהור
מה יפה היא שתיקתה
של הסירנה בצהוב
אוכפות עיני את אור החוק
אך אור רחוק נראה קרוב

אהבה
לילה עכשיו, מקשיב לרדיו.
עכשיו זה רק שירים עצובים.

ג'ננה
המיתוס חזר!
והוא אומר שמותר!

מקום
בקו הדממה מצאתי לי שקט,
שקט נפשי בקופסא...

אכזבה
נשאר כמו צאן לטבח,
כמו חזיר לחצי המלכות,
כל הצעדים הנכונים וכל אחד בזמנו,

פוסטמודרניזם
קצב
מעביר
בי
צמרמורת...

קינה
ולהשתנות בשביל אחר - זה לא הגיוני...
אבל יקרה - כמו פרח.




אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
אהבה שלא מומשה
לעולם תיזכר
לטובה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 360. בבמה מאז 5/12/99 1:54

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליובל בן בסט
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה