|
נועה נעצרת, מרוכזת בו עד כדי כך שהוא כמעט מרגיש. הוא נשען
לאחור, נלחם ברעש המוזיקה... אבל עדיין מחייך. היא מתייבשת
במהירות, כועסת, פגועה. סוגרת את מכנסיה בזמן שהוא בועט בכל מה
שהיא רצתה שיהיה.
|
בצד השני של נהר הירקון בלי להודיע, בלי לשאול אף אחד, התיישב
בחור די צעיר.
|
הוא לא יודע למה הוא כותב. מה הוא חושב שיצא מזה, או מי בכלל
ירצה לקרוא את הדיכאון הבנאלי שלו. עכשיו כשהוא רואה את מה
שכתב, הוא נזכר שהוא די עלוב בלכתוב דיכאון.
|
לכל אחד יש רגעים בהם הוא לא שייך, שניות בהן הוא הופך לשמן
באוקיאנוס החיים האלו. כדי לשוב אל המים אנשים מביטים מבעד
לחלון, אל שקית ניילון מעופפת ומעניקים לה משמעות. אנה הייתה
כזו.
|
מנגינה תמיד תהיה במקום השני
|
ילד ברוגז ברח מהעולם
שכר חדר בעיר של הבטחות
וכתב שירים בדם
|
לפגוש ברחוב משפחה מתפקדת
עם תינוק וילדה עם צמות,
לתת כאפה לאבא, לאנוס את האמא
ולשבור לתינוק עצמות.
|
יש רגעים אני מרגיש אשם
דמעות רחוב בגלל אדם שוכב
לא כמו זקן שסתם עובר שם
יותר כמו ילד ששונא הוריו
|
אנחנו שניים, רק יושבים
את משתזפת, אני מחפש סירות
כל כך דואג מהעצבות הזו
מכל החום שהיא עושה לי כשאני רטוב
|
ופה גברתי, אני אמתין לך
על סדין שטוף ריח בעלים
|
במדבר הרוח מתרוצצת,
מתעקשת
לקרוע בוסר מן העץ
|
נדמה שכבר יומיים פיל המעלית שוכב שם בלי לזוז
זה לא שמישהו ביקש לרדת ובכל זאת יש פה ריח קצת חשוד
דירת הקרקע נעולה יותר מפעם, וחריקת החבל חסרה
פיל המעלית נכנע הלילה, החליט לחזור בחזרה
|
אני בוחר מילה בזהירות
מרים אותה, בודק מכל הכיוונים.
מילים טובות אני מוציא החוצה,
מילים רעות אני שומר עמוק בפנים.
|
מחר אני אוהב אותך
אהבה של דייגים
שבין גאות ושפל
מלאה במים מלוחים
|
תדע לך שאיבדת את הדרך
והתאהבת בחסר הבית שבך
|
תרשה לעצמך לנוח
לנעוץ מבט בענטוזי העץ
|
באיזשהו שלב שאלתי אם הן אוהבות את מה שהן רואות?
אחת בכתה מאושר ומחאה כפיים במהירות,
השנייה קפצה על הרצפה וליקקה לי את הנעליים
|
אולי זה רק אחד מאותם הרגעים
שאפילו המדרכות נראות אשמות כל כך
והכבישים צוחקים על חשבונך.
|
אסור להזדרז כשמטביעים אותה,
דחיפה קטנה כל כמה רגעים - גילו לי אנשים טובים,
חיוך אחד - זה כל מה שדרוש לה,
בשביל לנשום שעה מתחת לגלים.
|
|
|
אל תשתמשו בסמים
קשים!
זה נורא יקר!
חצי חרגול במסר
דידקטי לצעירי
הבמה |
|
