|
הייתה אוכלת יהלומי זכרון
ומחזיקה אותם בשיפולי ביטנה
קטפה פרחים בני חלוף.
שימרה אותם במליאלין
|
מכרסמת קליפות גברים
בשעת בין ערביים
פריק של הטבע
|
כמו לק חדיש ונוצץ
או אבק כוכבים
ותבוא
אליי ועליי
|
לבושה בדיי תחרים
שחורים, מחוררים
רצה בעלטה
לחיפוש הבשר
|
היא תקיא עלי
ותקרא לי בשמות כמו "מותק"
תירק עלי קליפות
גרעיניה השחורים
|
מצית אותך באיטיות
שואף לאט לריאות מלוא
את
|
ניסיתי לא לזוז
אסור לנשום כדי לא למות
|
הגזים: אויר
מפלחות בו, לוכדות
אטומי חמצן
עוטפות
|
לא מכוון
משיק לסביבה
חוצב ליבת הגרעין
מטביל חיציי לתוך מאפרה
יורה ניקוטין לחלל
רוחש לתגובה,
המגיעה.
|
אקח מטלית ואנגב את האבק מעליי
בריח ליזול אתפלש
אתקין תבניות של עש באוזניי
|
תאורת הגן השחור
צרצרים? עונת רבייה. חם.
|
כשאהיה גס ואנבל פי
אטלפן אלייך
|
כשתבואי נדהר, נרכב
כשתעלה השמש
כשנשלים מעגל
ואחר כך הדמעות ילכו
|
דמעותיי יחלחלו
פנימה לסדק
גדל לו שם קוץ
השופך החוצה
|
שוכב, מיטה
החמצן אוזל מבפנים
נדבק אל הקירות
מרגיש שחם בפנים
רוצה לעשות
מאוחר
האם יש טעם.
|
צורב את גרוני
בתהליך של זרימה
משקה חם וסמיך
מחליק מבין מעבה חליפותיי
ארכוס מעילי
|
כתמים קטנים
דהויים ומרוחים
|
בימים חמים אוסיף
און צונן שירווני.
|
היא מעבירה אצבע
בתנועה מעגלית
יושבת עם שמלת הנצנצים הכסופה
|
ישאלו אותי האם
המוות כדאי?
אני רוצה מוות לירי
|
הטמעתי שקיות כלורופסטידה
בעפעפייך התחתוניים
מוללתיך בין אצבעותיי
לכדי נפח
|
נימיי זוחלים תחת האדמה הרכה
רוחשים כאוגדה, נעים,זעים
רק בטל בוקר יעלו אל פי
ניזונים מפלנקטון וכמוסות אויר
מדודות במכסה
|
ניסיתי לכמוש לה
את הכנפיים
אבל רק צבע ירד לה, לפואטיקה
|
היא הקיאה מילים ואז
התאהבה בעצם המעשה
או ההגדרה.
|
לשבת לבד
במקום עמוס אנשים
עיר זרה
|
פועל זר וקטן
מילא את תעלות עיניי
בבטון קר
|
|
|
כולם כבר מכירים
את חוק מרפי
שאומר שתמיד אבל
תמיד פרוסה
מרוחה - כשהיא
נופלת, תמיד היא
נופלת על הצד
המרוח,
יש לי פיתרון,
או להעיף את
הפרוסה ורק אז
כשהיא על הריצפה
למרוח אותה,
או למרוח את כל
הריצפה, ואז
פשוט לזרוק
פרוסות לחם!
שאול מהמוסד,
בהצעה לשיפור
התרבות
הקולינרית. |
|
