|
מאז 1989.... נבנה... עמוק בפנים... דבר מה....
שלא רואים בכל יום.....
העיינים נופלות עליה,
טובעות בתוך עייניה
והן לא זזות משם,
אל תעצמי אותן,
|
אני אוהב עצמי יותר משאוהב אותך אי-פעם,
האם תוכלי לחיות עם הדבר?
|
ואין לי כלום וגשם בחוץ
והבוץ נסחף עם התקווה,
זאת שעזרתם לי לשמור עליה פעם.
חכה, אתם אמרתם,
חכה, היא עוד תבוא.
|
|
|
בבמה חדשה
תוכל להתפשט
לצעוק ולבכות
את כל האמת.
הקהל, מצידו,
על עצבות יוותר
ויגלוש לו לדף
משמח יותר |
|
