|
"חכה שתגדל, אמרו לך לא פעם
איש אחד גבוה ואשה נמוכה
אם לא תאכל לא תגדל אף פעם
ילד טוב משאיר צלחת ריקה
תגדל, תגדל ותהיה גנרל
תהיה אסטרונאוט ותעוף לחלל
אתה לא רצית להיות אפילו חייל
או סתם להיות כמו כולם כשתגדל
אבל, אותך אף אחד לא שאל" יהודה פוליקר
כל מה שאני יכולה לעשות זה לכתוב שוב, ושוב, ושוב את הסצינה
שלנו בראש, או יותר נכון את הסצינה שלי בראש. הסצינה שלי מספרת
לך את כל מה שאני מרגישה, הסצינה שבה אתה אומר שגם אתה מרגיש,
החלום.
|
הרוח פורעת לה את השיער בחוזקה.
האוויר נעשה דליל , דליל מידי במיוחד בשביל האסטמה שלה . היא
משתעלת כמה פעמים , איזה טיפשה אני היא חושבת לעצמה , מי קופץ
מהגג באמצע סופת חול?
|
אני מנסה בכל כוחי למכור , כדי שאני אצטרך לעלות למחסן ולפגוש
אותו .
אישה ברוכה קונה .
בעוד החבר'ה עושים עוד מסיבת שירן הפעם עם משקאות (לא ברור אם
אלכוהוליים, או לא ) אני עולה למחסן.
הוא יושב שם ומתמחר כל מיני דברים .
|
קמתי מן המוות
אל חיים,
עד שאמות שוב
ואתגלגל
|
תחבק, כמו שרק ידך יודעות
תנשק , כמו שרק שיפתותינו נוגעות.
|
כואב לך
אתה נופל
על
הרצפה
ומתפתל מכאבים
|
בתחתית העולם
חלמתי
להיות לך למפל של מים מתוקים,
ניתז על ראשך ומתפזר לשיברי טיפות
|
ועכשיו
אני כמו הים
גועשת, רועשת, מטביעה.
בשבילך
אין לי יותר אהבה .
|
עיניו
מרצדות
תרות אחרי משהו,
משהו
שאין בי לתת.
|
הקירות צועקים
בלחש אין סופי
שאתה לא כאן .
|
נלחמים
מי ישתוק יותר?
מי לא יוותר?
|
אל דאגה
היא לא תבכה שוב, עיניה יוותרו יבשות כמו המדבר ההוא בו נפגשו
דריכהם לראשונה, היא והאביר הפנימי שלה.
|
אתה יודע את זה טוב, בעיקר מספרים של שקל תשעים שמנסים לפתוח
בפניך עולם. העם תמיד מנצח, הכח מפסיד והאמת היא בעלת עירום
אומנותי סוריאליסטי אופייני לשנות הארבעים. יודע ושותק. התנוחה
האהובה עלייך היא לשתוק, לתת לאחר לדבר, לשבת מהצד, להקשיב,
לנתח, להרגיש כל יוד
|
|
|
יורם ארבל הוא
מחבל
אפרוח ורוד,
הללויה. |
|
