|
אביב 1918
במוחה ומחשבותיה היא נותרה עומדת שם לנצח.
לובשת את אותה שמלה שחורה, יושבת על גשר העץ ומחכה לאהובה.
|
אמנם לא הסכמתי איתה כשהייתה מעניקה את אחת מההרצאות שלה בדבר
הכנסתם של קבצנים, אך משום מה עברתי על פני הקבצן בהתעלמות
מאולצת, עיני רוצות להביט אך מוחי אומר לי שאין זה מנומס.
|
מיטה חורקת, כאב, חריקת שיניים, גינחות, כרס, רוק, תקרה
מוכתמת.
|
|
|
כמעט כל דבר
בעולם אפשר
להפוך לשניצל,
זו רק שאלה של
כמה חזק אתה
דופק עליו.
ביג מק. |
|
