|
נקשיב לפסיעתה של הדיילת
עם קנקני התה במסדרון
כמו נערת הקיץ בטיילת
תכבוש תנועת ישבן את הקרון
|
ובלילות כשהטלפניות בוכות והמכתבים בוערים
קמים ומשחקים לפניי הנערים
קמים ומוחקים את הזכרונות
|
כי תוביל אותי אות הקלון
בין בועות הילדות "למון ליים"
ואראה על זכוכית החלון
צעדת יחפי הרגליים
|
אני מתקרב אל המעקה
והמים בטיילת סוערים
מביט בפליאה לאחור
ורק הציפור
|
|
|
אם תרצו, אין.
הרצל בדיקי. |
|
