|
נקשיב לפסיעתה של הדיילת
עם קנקני התה במסדרון
כמו נערת הקיץ בטיילת
תכבוש תנועת ישבן את הקרון
|
ובלילות כשהטלפניות בוכות והמכתבים בוערים
קמים ומשחקים לפניי הנערים
קמים ומוחקים את הזכרונות
|
כי תוביל אותי אות הקלון
בין בועות הילדות "למון ליים"
ואראה על זכוכית החלון
צעדת יחפי הרגליים
|
אני מתקרב אל המעקה
והמים בטיילת סוערים
מביט בפליאה לאחור
ורק הציפור
|
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-ששש, מה אתה
צועק?! עוד
יתחילו לחשוב
בשכונה שזה
נכון.
אפרוח ורוד. |
|
