[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יוד בן שמונה-עשרה
לא, זה לא משה דץ (אף על פי שיצא די דומה...)


י' בן שמונה עשרה כבר לא בן שמונה עשרה.

י' נולד וגדל בקיבוץ המתפורר בשנות השמונים.
היצירות שמתפרסמות כאן נכתבו במשך מעט יותר משנה-
החל מסוף כיתה י"א דרך כיתה י"ב ועד מספר חודשים
בתחילת שנת השירות של י'.
שנה זו היתה מהמשמעותיות בחייו, כיוון שבה התעצבה
דמותו של י' כנער בשלהי גיל ההתבגרות.
ביצירותיו מתאר י' את חוויות תהליך ההתבגרות בתוך
עולם שהולך ומפריט עצמו לדעת. היצירות עוסקות
בנושאים של אהבה, חברות, ערכים, משמעות החיים,
רגשות, יצרים. יהיה נכון יותר לומר שי' נהיה יותר
ויותר מודע לעצמו ולמתרחש סביבו.
יצירותיו מאופיינות ברגישות ורגשנות רבה, ובמקביל
בניסיון לזכות בתהילה מסויימת ובאישור חברתי. אפשר
לומר שיש בהן גם קורטוב של גאווה מופרזת וניחוח דק
של התנשאות.

י' כיום הוא אדם יותר בוגר, עדיין מעט מבולבל ושואל
שאלות, אך הוא עושה זאת במודעות גדולה יותר לעצמו
וסביבתו.

מי שאהב את יצירותיו של י' כנער מתבגר, ישמח בוודאי
לגלות כי הוא עדיין כותב. ובעתיד אף ייתכן שיזכה
להציץ גם אל זוויות מחייו הבוגרים.

קריאה מהנה!




לרשימת יצירות השירה החדשות
"לא טוב היות האדם לבדו",
אמרו גדולים וחכמים ממני.

הגות
מהו הדבר המיוחד בחדרי?
אולי הבלגן, אולי הביתיות?

אחת וחצי לפני הבוקר.
עדיין לילה עכשיו.
הכל שקט.

אינטרוספקטיבי
אם בא לי לצחוק
אני צוחק

לפעמים אני מרגיש מעוות,
כאילו שלאף אחד לא אכפת

אני רוצה שפתאום
יבוא מישהו.

בלדה
עוד אוטובוס עובר,
עוד אנשים באים.

בלדה
רוח באה מן הים
וקול קורא לה מאי-שם

השמים כתומים

הכל בדמיון,
רק חיזיון,
זה לא באמת,
לא חי, לא מת.

פתחתי חלון,
סגרתי וילון

אני רוצה להיות
מלך העולם.

עדר כבשים פועות במדבר.
אין אדם.

הגות
נטע במקלחת.
יושב. משעמם לי,
אז אני כותב.

ביקורת
כמה דם אפשר עוד לשפוך?
כמה דמעות אפשר עוד להזיל?

צבעים וצורות מכל הסוגים,
עבודה על העיניים, שכרון חושים.

כשעייפים רואים הכל:
השמש, הירח והכוכבים
נעים במין מעגל קוסמי שכזה,
והעולם מסתובב ומסתובב...

עכשיו אני רגוע,
בלי ייסורי מצפון.
יש בי כוחות חדשים.
אני מרגיש טעון.

אני לא יודע כלום.

לפעמים אני רוצה פשוט
ללכת, לנסוע, לעוף או לשוט.

לדבר.
על מה?

תחושתי
אני מרגיש כל כל נבוך.
כשזה קורה אני עצוב.

דקת הגו וקופסת הנעליים.

קרן שמש מתוקה
שלחה למאיה נשיקה.

מורן-
כשהבוקר יזרח.

אני מושפל, אני פגוע.
אני שואל - מדוע?

בכלל לא קל
להיות אדם כמוני.

תחושתי
אני אוהב את ההרגשה הזאת
של הרוח הקרירה, המלטפת בחושניות
את ישבניי העירומים
ואת כרסי הרכה והחשופה
ואת איברי הזקור.

ארספואטיקה
סתם ככה בא לי לכתוב. וזה לא שיש לי
כשרון מסוים. אני סתם אדם פשוט

אני חייב,
אני פשוט חייב,
אבל אני פחדן.

בואי, תני לי יד,
אל החלום יחדיו נצעד

זה היום הראשון של העולם החדש.
זה השיר הראשון שנכתב ממש.

ש לי שיר,
שיר חביב.
יש לי שיר,
שיר אביב.

הדגים שוחים בים,
הציפורים עפות בשמים,
היונקים מהלכים על פני האדמה.

האנשים הכהים מן האחו
כל היום נהנים.

אני רוצה כבר להגיע הביתה.
היה לי יום מעצבן.

היא קטפה,
היא שטפה,
היא קילפה.
היא כל כך יפה.

הרהור
איך הורגים שעה?
אני רוצה לדעת
איך, לעזאזל, הורגים שעה?

הרהור
על מה אני חושב עכשיו?
על העבודה הקשה שעשיתי,
על העבודה הקשה יותר שיש לי לעשות,
על הספה הפרחונית שאני יושב עליה

הרהור
השיעמום אוכל בי.
שיעור היסטוריה,
חצי כיתה מנמנמת.
זה לא מעניין.

הרכבת מגיעה בעוד עשרים דקות.
אנשים ירדו ויעלו, תהיה המולה.

אני ציפור- לכוד ברשת.

אלגוריה
ציר התפוח וציר האגס,
נגיסה ונגיסה בבשר

עשן, ערפל,
מוסיקה, רעש..

רציתי לנשום.
רציתי לנוח.

רוני רוני
צחוק צחוק צחוק

אדם חסר זהות
יושב על הדשא

אדם מסתובב לו בחוסר מעש,
מחפש את עצמו וחבריו

פתחתי דף חדש במחברת,
שהיה ריק ממילים.
התחלתי לכתוב ולכתוב,
רק שלא ישאר מקום ריק,

שתיקה
עוד שבוע.
נוגה.
אילו

נמאס לי.
כל כך משעמם כאן.

אני רוצה כבר לעזוב,
לפרוש כנפיים ולעוף מהקן. כן,
היה לי פה טוב

השמש זורחת, השמים כחולים,
ציפורים מצייצות, הפרחים פורחים.

אל תביט לאחור.
אם תביט לאחור לא תחזור.

אני דפוק.
אני כל כך דפוק

בניתי ארמון גדול
בחול.
בניתי ארמון לנסיכה.
נסיכה.

שיבולים, שיבולים:
ריח החציר

ההרים השחורים שפרחו
וגבעות הגיר הלבנות

עפרה,
את נוסעת.

גלידה.
המצאה נפלאה היא גלידה

ושוב אני בוכה.
והפעם זה מהתרגשות

להיות חופשי ומאושר,
לא לשים לב לדבר.

לשבת על גדת נהר הפטל,
להקשיב לרחש המים.

אינטרוספקטיבי
כן. זה אני.
כן. זה אני.
כן. גם זה אני.

זה לא ששונאים.
זה לא שאוהבים.

חם
בחוץ ומגעיל.
כל כך מעצבן,
שאני עייף.

ואו, כבר נהיה מאוחר
ואני צריך לישון

אני טיפוס של סנדלים:
אוהב את החופש,
אוהב את השלווה,
אוהב את השלום.

ארספואטיקה
אין לי מה לכתוב.
אני לא מצליח לחשוב

אני כה מאושר
כי זה כבר נגמר
ואין דאגות,
יש רק חגיגות.

זה לא מעייפות,
זאת הנוסטלגיה.
אלה הגעגועים.
עכשיו אני בוכה.
אני באמת בוכה!

והימים - ימי ראשית הקיץ.
והשעות - שעות אחר הצהריים,
בין הערביים.

כמו כוכב.
גבוה, רחוק

כל כך קרוב
ועם זאת
כל כך רחוק.

אני כל כך רועד.
אני כל כך בודד.

אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט
ואני גם יודע שזה אמתי.

אני מאוכזב.
לא מהחיים,
אלא מעצמי,
מהטמטום שלי,
מהעצלות שלי.

כשמורן עייפה
יוצאים לשתי סיגריות.

אני לא נוגע בים
וגם לא בחוף מזוהם.

ליל קיץ חם בקיבוץ:
ניחוחות מהרפת עומדים באוויר

הגות
מה אני בסך הכל?
ערמת עצמות

אין.
היא - אין.

יובש הוא מלוח, לח הוא קריר.
שפתיי הפצועות זבות דם וריר

משהו מוזר תלוי ומתנדנד -
זהו בקבוק בו הרוח מהדהד.

נשק קר,
נשק חם.

אני רוצה ים עכשיו.
כן, אני יודע, זה לילה,
אבל כל כך מתאים לי ים

עוד לא עברה שנה
ושוב חם ומגעיל

ערב. לילה
יושבים מול התנור.
מדברים.
על החיים,
על הדיכאון,
על הסבל...

שקט.
שקט.

ראה שמש בדמדומי היום
בוערת על שדה כלניות אדום.

פתאום
באמצע היום

לפעמים אני ציפור דרור -
מרחף באוויר ביום שטוף שמש ואור.

קטן. ירוק.
קטן וירוק.

קר
בחוץ ונעים.

הנוף פה מטמטם,
הרוח מהמם.
מטריף ויפה פה ומדהים -
עושה חשק לשיר שירים.

ארספואטיקה
הפרחים כבר נבלו עוד מזמן,
נעלמה הפיה הסגולה לה.
ואני כבר יושב וכותב, כמובן,
על שירים שבככיתי בלילה.

זהב הקיץ.
זהב הקוצים.

קצרצר
שפיץ.
שפיצון.

עומדים בכביש:
תאונה - עסק ביש.

חם לי כל כך, אני כמעט מתדנף,
מדליק מאוורר בחדרי.
חם לי כל כך, כל כך שורף,
אני מאבד שליטה על עצמי...

תרמתי דם
ועכשיו כואבת לי היד

נגמרו השמונים,
זה ראשון לתשעים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ביום שהאושר מת הייתי מאושר

פתאום פורצים רבבות של עכבישים גדולים ומפחידים.

אינטרוספקטיבי
אני לא מצליח להירדם. אני חושב על כמה שהחיים שלי דפוקים, על
איך שאני דופק לעצמי את החיים, על כמה שאני דפוק




תמיד חלמתי
להיות
פאנקיסטית.
מצד שני אני
אוהבת את השיער
שלי. מחובר
לראש, זאת אומרת


תרומה לבמה





יוצר מס' 68940. בבמה מאז 17/12/06 2:46

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליוד בן שמונה-עשרה
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה