|
 לא, זה לא משה דץ (אף על פי שיצא די דומה...) |
י' בן שמונה עשרה כבר לא בן שמונה עשרה.
י' נולד וגדל בקיבוץ המתפורר בשנות השמונים.
היצירות שמתפרסמות כאן נכתבו במשך מעט יותר משנה-
החל מסוף כיתה י"א דרך כיתה י"ב ועד מספר חודשים
בתחילת שנת השירות של י'.
שנה זו היתה מהמשמעותיות בחייו, כיוון שבה התעצבה
דמותו של י' כנער בשלהי גיל ההתבגרות.
ביצירותיו מתאר י' את חוויות תהליך ההתבגרות בתוך
עולם שהולך ומפריט עצמו לדעת. היצירות עוסקות
בנושאים של אהבה, חברות, ערכים, משמעות החיים,
רגשות, יצרים. יהיה נכון יותר לומר שי' נהיה יותר
ויותר מודע לעצמו ולמתרחש סביבו.
יצירותיו מאופיינות ברגישות ורגשנות רבה, ובמקביל
בניסיון לזכות בתהילה מסויימת ובאישור חברתי. אפשר
לומר שיש בהן גם קורטוב של גאווה מופרזת וניחוח דק
של התנשאות.
י' כיום הוא אדם יותר בוגר, עדיין מעט מבולבל ושואל
שאלות, אך הוא עושה זאת במודעות גדולה יותר לעצמו
וסביבתו.
מי שאהב את יצירותיו של י' כנער מתבגר, ישמח בוודאי
לגלות כי הוא עדיין כותב. ובעתיד אף ייתכן שיזכה
להציץ גם אל זוויות מחייו הבוגרים.
קריאה מהנה!
"לא טוב היות האדם לבדו",
אמרו גדולים וחכמים ממני.
|
מהו הדבר המיוחד בחדרי?
אולי הבלגן, אולי הביתיות?
|
אחת וחצי לפני הבוקר.
עדיין לילה עכשיו.
הכל שקט.
|
לפעמים אני מרגיש מעוות,
כאילו שלאף אחד לא אכפת
|
אני רוצה שפתאום
יבוא מישהו.
|
עוד אוטובוס עובר,
עוד אנשים באים.
|
רוח באה מן הים
וקול קורא לה מאי-שם
|
הכל בדמיון,
רק חיזיון,
זה לא באמת,
לא חי, לא מת.
|
אני רוצה להיות
מלך העולם.
|
עדר כבשים פועות במדבר.
אין אדם.
|
נטע במקלחת.
יושב. משעמם לי,
אז אני כותב.
|
כמה דם אפשר עוד לשפוך?
כמה דמעות אפשר עוד להזיל?
|
צבעים וצורות מכל הסוגים,
עבודה על העיניים, שכרון חושים.
|
כשעייפים רואים הכל:
השמש, הירח והכוכבים
נעים במין מעגל קוסמי שכזה,
והעולם מסתובב ומסתובב...
|
עכשיו אני רגוע,
בלי ייסורי מצפון.
יש בי כוחות חדשים.
אני מרגיש טעון.
|
לפעמים אני רוצה פשוט
ללכת, לנסוע, לעוף או לשוט.
|
אני מרגיש כל כל נבוך.
כשזה קורה אני עצוב.
|
קרן שמש מתוקה
שלחה למאיה נשיקה.
|
אני מושפל, אני פגוע.
אני שואל - מדוע?
|
בכלל לא קל
להיות אדם כמוני.
|
אני אוהב את ההרגשה הזאת
של הרוח הקרירה, המלטפת בחושניות
את ישבניי העירומים
ואת כרסי הרכה והחשופה
ואת איברי הזקור.
|
סתם ככה בא לי לכתוב. וזה לא שיש לי
כשרון מסוים. אני סתם אדם פשוט
|
אני חייב,
אני פשוט חייב,
אבל אני פחדן.
|
בואי, תני לי יד,
אל החלום יחדיו נצעד
|
זה היום הראשון של העולם החדש.
זה השיר הראשון שנכתב ממש.
|
ש לי שיר,
שיר חביב.
יש לי שיר,
שיר אביב.
|
הדגים שוחים בים,
הציפורים עפות בשמים,
היונקים מהלכים על פני האדמה.
|
האנשים הכהים מן האחו
כל היום נהנים.
|
אני רוצה כבר להגיע הביתה.
היה לי יום מעצבן.
|
היא קטפה,
היא שטפה,
היא קילפה.
היא כל כך יפה.
|
איך הורגים שעה?
אני רוצה לדעת
איך, לעזאזל, הורגים שעה?
|
על מה אני חושב עכשיו?
על העבודה הקשה שעשיתי,
על העבודה הקשה יותר שיש לי לעשות,
על הספה הפרחונית שאני יושב עליה
|
השיעמום אוכל בי.
שיעור היסטוריה,
חצי כיתה מנמנמת.
זה לא מעניין.
|
הרכבת מגיעה בעוד עשרים דקות.
אנשים ירדו ויעלו, תהיה המולה.
|
ציר התפוח וציר האגס,
נגיסה ונגיסה בבשר
|
אדם חסר זהות
יושב על הדשא
|
אדם מסתובב לו בחוסר מעש,
מחפש את עצמו וחבריו
|
פתחתי דף חדש במחברת,
שהיה ריק ממילים.
התחלתי לכתוב ולכתוב,
רק שלא ישאר מקום ריק,
|
שתיקה
עוד שבוע.
נוגה.
אילו
|
נמאס לי.
כל כך משעמם כאן.
אני רוצה כבר לעזוב,
לפרוש כנפיים ולעוף מהקן. כן,
היה לי פה טוב
|
השמש זורחת, השמים כחולים,
ציפורים מצייצות, הפרחים פורחים.
|
אל תביט לאחור.
אם תביט לאחור לא תחזור.
|
בניתי ארמון גדול
בחול.
בניתי ארמון לנסיכה.
נסיכה.
|
שיבולים, שיבולים:
ריח החציר
|
ההרים השחורים שפרחו
וגבעות הגיר הלבנות
|
גלידה.
המצאה נפלאה היא גלידה
|
ושוב אני בוכה.
והפעם זה מהתרגשות
|
להיות חופשי ומאושר,
לא לשים לב לדבר.
|
לשבת על גדת נהר הפטל,
להקשיב לרחש המים.
|
כן. זה אני.
כן. זה אני.
כן. גם זה אני.
|
זה לא ששונאים.
זה לא שאוהבים.
|
חם
בחוץ ומגעיל.
כל כך מעצבן,
שאני עייף.
|
ואו, כבר נהיה מאוחר
ואני צריך לישון
|
אני טיפוס של סנדלים:
אוהב את החופש,
אוהב את השלווה,
אוהב את השלום.
|
אין לי מה לכתוב.
אני לא מצליח לחשוב
|
אני כה מאושר
כי זה כבר נגמר
ואין דאגות,
יש רק חגיגות.
|
זה לא מעייפות,
זאת הנוסטלגיה.
אלה הגעגועים.
עכשיו אני בוכה.
אני באמת בוכה!
|
והימים - ימי ראשית הקיץ.
והשעות - שעות אחר הצהריים,
בין הערביים.
|
כל כך קרוב
ועם זאת
כל כך רחוק.
|
אני כל כך רועד.
אני כל כך בודד.
|
אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט
ואני גם יודע שזה אמתי.
|
אני מאוכזב.
לא מהחיים,
אלא מעצמי,
מהטמטום שלי,
מהעצלות שלי.
|
כשמורן עייפה
יוצאים לשתי סיגריות.
|
אני לא נוגע בים
וגם לא בחוף מזוהם.
|
ליל קיץ חם בקיבוץ:
ניחוחות מהרפת עומדים באוויר
|
מה אני בסך הכל?
ערמת עצמות
|
יובש הוא מלוח, לח הוא קריר.
שפתיי הפצועות זבות דם וריר
|
משהו מוזר תלוי ומתנדנד -
זהו בקבוק בו הרוח מהדהד.
|
אני רוצה ים עכשיו.
כן, אני יודע, זה לילה,
אבל כל כך מתאים לי ים
|
עוד לא עברה שנה
ושוב חם ומגעיל
|
ערב. לילה
יושבים מול התנור.
מדברים.
על החיים,
על הדיכאון,
על הסבל...
|
ראה שמש בדמדומי היום
בוערת על שדה כלניות אדום.
|
לפעמים אני ציפור דרור -
מרחף באוויר ביום שטוף שמש ואור.
|
הנוף פה מטמטם,
הרוח מהמם.
מטריף ויפה פה ומדהים -
עושה חשק לשיר שירים.
|
הפרחים כבר נבלו עוד מזמן,
נעלמה הפיה הסגולה לה.
ואני כבר יושב וכותב, כמובן,
על שירים שבככיתי בלילה.
|
עומדים בכביש:
תאונה - עסק ביש.
|
חם לי כל כך, אני כמעט מתדנף,
מדליק מאוורר בחדרי.
חם לי כל כך, כל כך שורף,
אני מאבד שליטה על עצמי...
|
תרמתי דם
ועכשיו כואבת לי היד
|
נגמרו השמונים,
זה ראשון לתשעים.
|
ביום שהאושר מת הייתי מאושר
|
פתאום פורצים רבבות של עכבישים גדולים ומפחידים.
|
אני לא מצליח להירדם. אני חושב על כמה שהחיים שלי דפוקים, על
איך שאני דופק לעצמי את החיים, על כמה שאני דפוק
|
|
|
אני מתערב איתכם
שבנות בנו את
האתר הזה
פמיניסט גאה
ברגע של הרהור
חסר טעם הנובע
ממבחן במתמטיקה
שגם הוא בטח
הומצא ע"י בנות |
|
