|
היה היה מגרש.
ובמגרש הזה חי לו חסרבית, אז ברור שהמגרש הזה היה כזה... מעפן.
מוזנח.
אבל היו למגרש הזה ימים יותר טובים, כשכל הניגרים של השכונה
היו עושים שם משחקים וכולם היו מסתכלים עליהם, אבל באיזה שהוא
שלב זה הפסיק.
|
הוא לא יודע מה הוא יעשה אם זה לא יקרה,
אוטוטו צריך להיות מה שיגרום לזה לקרות,
ואם זה לא יקרה,הוא ימות.
|
זה קורה לכולם.
הם מתחילים להריץ סרטים כשהם רואים אותו.
אז אני, במקום להריץ סרטים, ניצלתי את הרגעים האחרונים כדי
לנצל אותם.
|
בלילה אחד שמחה, תקווה ואמונה התחברו עם עצב שברון לב שלא ניתן
להקהות.
אתה זוכר את הלילה הזה?
עמדנו בכיכר קראנו בשמחה והייתה אמונה בלבנו
|
ביקש, דיבר, בכה, חיבק, זה לא עזר.
בכיתי, התנשפתי, החזקתי, זה לא עזר.
לקחו אותו, לקחו אותו רחוק ממני.
צעקתי, הם הסתכלו עלי במבט, מבט קר ללא הבעה, הרגשתי כ"כ
קטנה.
ישבתי בפינה, לבד, חושבת עליו, מפוחדת.
|
|
|
כבד את אביך,
כבד את אביך,
כבד את אביך...
נו, כוסאמק ערס,
אם הוא לא מוריד
ממני ת'מאכלת
אני קורע לו
ת'צורה!!!
מחשבות של בן
מקראי, שנייה
לפני נקודת מפנה
מפתיעה בטקסט |
|
