|
ובהגיע קץ כל זמן
חופש יכסך,
כבר לא תוכל לברוח אל
שמים, אור וחשיכה
|
עתים,
גל שעבר הולם בך במפתיע
הולם ומשתק
|
החשק נמוג, הרצון פג, ורק כמיהה למשהו חדש, לשקר חדש וזמני
שיפיג את דאבון ליבי, שברי נשמתי, כאב נפשי.
|
|
|
פעם, כשהייתי
בכיתה ו' בערך,
אני זוכרת,
אמרתי לגבי על
איזה שיר של
אלתרמן: "פה
המשורר דיבר על
חיות, אך בעצם
התכוון לבני
אדם".
והיום, אחרי
מספר שנים,
אני פשוט
שואלת:
"ה א מ נ ם ? " |
|
