|
אפשר לחשוב שיותם יודע מה הוא עושה פה. יותם אוהב
להיות פה- מקום חם ונעים- מלא בשדברים שאין הוא מבין
בהם.
כעת שסיים עם ההקדמה המצועצעת, אפשר לחשוב שיותם
מרגיש בבית.
הם אומרים הרבה דברים על יותם.
האגדה מספרת שהוא הרוקיסט הנהרייני היחידי ששומע
מטאל מזעזע ומרעיש- ועם זאת גם פיוז'ן מצד שני-
שבדרך כלל יש פשרה על מטאליקה- וכל זאת- בלי שום
לבוש שחור בארונו (מלבד כמובן- אותה שכמייה שאיתה
הוא נוהג להקריב את השטן לשטן...זה נשמע מוזר ? אז
אתם לא מבינים בתחום !)
יליד סוף 1982 הקרירה, יותם הקדיש את רוב חייו
לסיפורים שהמציא או לצערו חווה- אבל המומצאים תמיד
יותר טובים.
בזמנו הפנוי הוא עוסק בבימוי כתיבה ומשחק בתאטרון
חובבני, וסולן בלהקת...ניחוש מוצלח...מטאל.
ליותם יש כשרון נוסף והוא נקרא לא להפסיק לדבר, ועד
שלא מפסיקים אותו הוא לא
אתם לא חושבים איזה מדהים הוא אופטימוס פריים?
תחשבו על זה רגע.
קודם - תחשבו איזה כיף זה אם הוא היה המנהיג שלנו.
ללא דופי, בעל רוח קרב אומץ ותעוזה, אך גם אבהי ומתחשב.
אני בטוח שאם היו מתייחסים לחיי הרובוטריקים ביום יום-
אופטימוס פריים היה קורא ספרות. ד
|
אחרי משחק הכדורגל ביום שבת, ואחרי "שמש" בערוץ השני, שאני
כמובן לא ראיתי, הלכתי לישון, אחרי קרב ארוך עם אנליזה
וגאומטריה.
אמא אמרה לי שאם אני ארד לשלוש יחידות, אז אני חוזר לעמל.
|
מלחמה הייתה, אך לא אלוהים בא והראה חרון אפו לחוטאים. אפילו
השטן לא לבש קרניים וצחק בקול גרוני. למעשה הוא היה יותר כחוש,
חיוור וחולני, בדמותו של שייח פנאט אשר מבטיח להביא מכת מוות
לעולם המערבי.
|
"אולי תוכל לקחת חלק מהציון שלי ולהעביר לה ? לא אכפת לי אם זו
מניפולציה שלה או שלך, הציון לא חשוב לי כמו הרגע הזה." ביקשתי
ממנו בתחינה ואז מבטי שב אליה. היא נראתה מרותקת ממני. אולי
היא באמת רק מתעלת אותי לטובתה.
|
אני לא הייתי שמן אף-פעם. יש לי מזל. גם לא הייתי עולה חדש
אף-פעם. אני לא בטוח כמה מזל יש לי שלא לקחתי חלק בזה, אבל אני
יודע שגם לי יש בעיות, ואני מסתפק בהן. אבל ואדים, ואדים זה
כבר עניין שונה לגמרי.
|
אני יכול להאשים רק את עצמי, ואת ההתנהגות הילדותית שלי.
ילדותית זו מילה שובבה מדי עבור ההגדרה הזאת. התנהגתי באופן לא
בוגר, לא כפי שציפיתי אפילו מעצמי להתנהג. זו הילדותיות, השיבה
למשחקי חתול ועכבר האלה. גם כאשר משהו שניתן להשיגו או להשיגו,
ללא תחומי האפור
|
"וואוו- אתה מלאך." אמרה אילנוי והצביעה על הכנפיים של ישע.
"די אילנוי, לא יפה להצביע על אנשים." גמגמה איכשהו המורה
גרטוולד
"אבל מיס גרטוולד, הוא לא איש ! הוא מלאך!"
|
אני מדמיין את הפנים הרזות שלך, את החיוך הדבילי שהיה לך,
העיניים הגדולות והשיער השחור והארוך כמו לשלגייה. עכשיו השיער
שלך הופך לכל החדר, לכל המסדרון, לכל ברטרון.
היד הרזה שלך מושטת לעברי, מלטפת את הלחי הבוערת שלי, את
הצלקות של חיי, את הסנטר המכוסה זקן תיש
|
"איך זה נשמע על גיטרה אקוסטית?" שאלתי, וידידי שקישר בינהם,
שם את הדיסק במערכת הסטריאו. המנגינה התחילה ואני ניגנתי איתה
על גיטרה בס, מלווה לאט לאט, ומבין על מה הם התכוונו שהם אמרו
"נעימת ההובגובלין"
|
"יותם, אתה מדאיג אותי ? מה קרה ? אתה לוקח סמים ?" שאלה אותי
אימי בבוטות. כנראה שסמים זה הפתרון היחידי לבעיות שלי
מבחינתה.
"איזה סמים ואיזה נעליים ! אני לא נוגע בגועל נפש הזה מעקרון."
אמרתי לה. היא כנראה באמת לא מכירה אותי. כשאני חובט ראשי
בבעיה, היא באמ
|
כשהרמתי את ראשי, ראיתי אותו.
בתחילה לא האמנתי למראה עיניי, ובדקתי אם לא נרדמתי שוב.
אך לא- זה לא היה חלום- ולא יכול להיות שטעיתי.
|
שלא מילה נאמרת, ובקשות לא נענות
לא תאמרי עוד מילים, שדמעות לא נראות ?
שהאל מתעלם, ואיש לא שומע קריאה
הלוואי לא תדעי שהכאב הוא שזרם דרכך
|
כולל את השירים : אימפריות כתובות, כאלוהים ו-לוחמים עורו
|
ניצב בתוך ידה של שנאה סטרילית
לא נמצא בשום מצב, למעשה ער בתוך שינה
רדום אך כל חושיי חדים, כאילו אין הם עוד שלי
|
מדוע זה שכחנו
מלחמה ולה שואה
מהו הפתרון
רבבות מלכים המיתו הקיימה
|
-אני הוא הזה שדיבר מהשטח-
|
הבטתי אל תוך לב ליבו של חושך
והוא הביט בי חזרה
האם בכך שהבסתי מפלצת
האם כמו מפלצת - אני נראה ?
|
מי מקונן על הבנות שנמלטו לחול החם ?
מי הלחין את הבלדה על עוד בן-כלבה מיוחם ?
ושפתייך כבר יבשו ודמעה של דם
נטפה מהם לאורך כביש הערבה
|
לא נותרו בי עוד עצב
לא שנאה או תסכול
אנא עופי איתי
לימים לפני מבול
|
הטיול התחיל גרוע
ונמשך לו כבר שבוע
הצעדה האכזרה
בישימון אספוג עווית
|
ישנו ריב נצחי- ששואב עליו את הזמן עצמו
משמעת מול היצר- שבור בתוך צנצנת השגחה
כמו חרק קמוט כנפיים מגשש במחושיי
החוצה אל מה שאראה כישועה
|
נקי מכל רגשות אשמה שהזמן ממני החביא
אמרי לי בבקשה על כמה רחוק תלכי ?
התשובות לשאלות אינן מעניניות עוד אף-אחד
מביט אל עבר ים השגעון ואל עבר הגשמת חלום אחד
|
לך אלחש בלאט, בשקט
את כל סודות הפרא החלומי ביותר
כפות ידיי חמות כמו כפפות פרווה
יחממו גופך האהוב לעומת קור רוחות הליל.
|
"אני מתקשה לנשום בתוך האובך הכבד.
אני שומע את אותם קולות, צלילים בתוך ראשי."
|
גם כאשר תלכי על גחלת, אהיה שם לאחוז בידך
גם כאשר תרגישי שאת חסרת תועלת, אהיה שם בשבילך
אם אפילו יפנו נגדך אלוהי צבאות
אהיה בשבילך עד עולם, עד עולם
|
וכבר כואב לי בעיניים, מהדם המסנוור. אם שפכתי כבר קרביים אז
הפייטן עוד יספר שהיה לו מן שכיר-חרב אשר שירת עשרות גבירות
וכאשר ניצב בשביל עצמו הוא היה שבור למאה אמונות.
|
הנה אני עומד.
אני עומד עם כף ידי בתוך קיר.
אני מנסה לסובב את ראשי ולראות אותך, אבל כף היד תקועה בתוך
קיר.
|
מעלה באוב, ידעוני כמותי מעולל שבועה בתולה.
אין עוד הגורל צוחק לי כעת מראה לי מן עצבות
קדרו פניו, השבי רע לו הרי גורל, השלך חיוך
כתאונה אתה ללא כל זמן לעד נמשכת עד יום זה.
|
אף אחד לא היה מאמין שהיום הזה יגיע, ואני מחכה שאת תחנקי
מתפוח עץ הדעת, רק כדי לומר שהייתי שם, שלגיה זנותית שכמותך,
כאשר בגדת בי ולקחת את כל מה שאת רצית שיהיה, ולי לא היה אכפת,
וזרקת לפח. רק אותך אפשר להאשים.
|
איזה מן מונולוג יוצא לי פה ?
למה הרגשתי את הדחף לספר לכם את זה ?
למען האמת לא אכפת לי, העיקר שזה יצא ממני,
עם שגיאות כתיב, בלי שגיאות כתיב
העיקר שזה יהיה טבעי, ואני אזכור את התחושה החזקה שאני מרגיש
עכשיו גם מחרת- כי אני מפחד שמחר אתעורר- עם כאב ראש
|
על קירות ביתי תלויות אלפי ידיים שלחצתי
אני קל הרגליים, גנב הנשמות מזרע האימה
אגנוב חלומות, אורב שקט לטרף
|
לשטוף את כולם ללא ביטול
אלו ימים לפני מבול
|
במלוא הודרה, ששם מניחוח של אירופה מקשט אותה, שיערה בצבע
החיטה הבוהקת בימי קציר, מקשט את כתפיה וגבה כמעיל של שמש על
פניה המחויכות, ועיניה הירוקות והגדולות שוחקות אליי וקוראות
לי לחלום מחדש.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
בקשר לסלוגן
הקודם:
בגוף האדם אכן
יש מוח |
|
