|
"המחשבות הן הצל של
התחושות, תמיד כהות יותר,
ריקות יותר והרבה יותר פשוטות
מהן"
ניטשה.
אני יתחיל לספר לכם קודם על הילדות שלי, עכשיו ממה שאני זוכר
וממה שאמרו לי הייתי ילד חרא...
|
בורח שלשום, בורח אתמול, בורח היום, בורח מחר
כל יום אני בורח
ובשביל מה?
בשביל עוד יום של שלווה?
בשביל עוד יום שאני יוכל להגיד לעצמי שאני עושה עם עצמי משהו,
שבעצם אני לא.
|
גופי הוא מקדשי
מקדש של אהבה
ומנגד של שנאה
מקדש ללא נשמה
|
התקווה אבדה בי,
כך גם האהבה,
והאמונה ממזמן דעכה,
ועכשיו נשארה רק האכזבה.
|
הבדידות, גורמת לך לחשוב.
הבדידות, גורמת לך לבכות.
הבדידות, עושה אותך חכם יותר.
הבדידות, עושה אותך חזק יותר.
הבדידות, עושה אותך גם חלש יותר.
|
הבחירות שלי, והחלטות שלי
גרמו לי להיות, בנאדם חזק יותר
והבחירות שלי, נתנו לי כוח להתמודד.
ונתנו לי כוח, לעשות הכל, כשלא היה לי הכל.
|
אני הולך בתהייה,
אני הולך בצעדה,
אל עבר מקום לא נודע.
|
היום ראיתי את המבט הזה בעיינים שלך.
בהתחלה לא זיהיתי אותו, אבל אז נזכרתי בו.
זה המבט הזה, של הכל נגמר,
המבט של אין לי יותר סיבה לחיות, שאין לי יותר מה לעשות פה.
|
העבר הרס לי את החיים.
העבר הרס לי את הנשמה.
העבר הרס לי את התקווה.
העבר הרס לי את האהבה.
|
בשנים שעברו, הסתכלתי על עצמי,
במבט לאחור, והבעתי פליאה.
האם זה הייתי אני? היכול להיות
שכך הייתי. אז הכחשתי.
|
אני רואה אותו כבר את הגשר הוא שם אבל וואי כמה מכשולים.
זה קשה ורק בן אדם אחד עוזר לי, בנאדם שאני הכי אוהב בעולם אבל
לפעמים זה מספיק ולפעמים זה פשוט לא עוזר ואז אני נופל וכואב
לי מפנים
|
את נותנת לי חיים פשוט מאוד אז מחזיקה אותי,
המחשבה עלייך מחזיקה אותי ברגעים הכי קשים שלי.
|
נתתי לעצמי לחייך לרגע.
נתתי לעצמי לאהוב לרגע.
נתתי לעצמי לבטוח לרגע.
|
אני רואה אותו שם בין הצללים...
אבל הוא לא בא, אני חושב שהוא משחק בי
רוצה לראות אם ויתרתי כבר.
אבל שנינו יודעים שלא ויתרתי כי הנה עובדה שאני פה חי
|
מנבט אחד, לא חשבתי שיצמח אמונה.
מעלה אחד, לא חשבתי שתצמח תקווה.
מעץ אחד, לא חשבתי שתנבוט לה האהבה.
אך מצל אחד לא חשבתי שיצאו כל כך הרבה פחדים.
|
עוד לילה לבד.
עוד לילה של מחשבות על מוות.
עוד לילה של כאב.
|
בחירה אחת מובילה לשתי בחירות חדשות.
שתי בחירות חדשות, מובילות לארבע בחירות חדשות.
וכך ממשיך לו מעגל הבחירות.
ומה אם עשית בחירה אחת לא נכונה.
ומה אם הבחירה הלא נכונה, הקטנה הזו גרמה לך להרהר, כל יום וכל
שעה למה? למה עשיתי את הבחירה הזו?
|
אבל עובדה - אני פה יושב וכותב את זה, מה שאומר שמסיבה לא
מובנת בכלל לא יריתי באקדח, מה שהיה, תאמינו לי, פשוט מאוד.
תחשבו על זה : בירייה אחת לסיים את הכל, את החיים, את הצרות,
את הדאגות, את חוסר השלווה.
|
את לימדת אותי להרגיש ולאהוב.
את לימדת אותי לראות דברים בצורה נכונה, בצורה טהורה.
את לימדת אותי לחלום, ולהגיע למקומות רחוקים.
את לימדת אותי שזה בסדר לבכות.
את לימדת אותי לבטוח מחדש מאנשים.
|
אתם מכירים את אחד הימים האלו שפשוט נדמה לכם שכל העולם נגדכם,
אתם מרגישים כאילו היום החליטו כולם, כל העולם לעצבן אותכם
לגרום לכם להיות עצובים לגרום לך חרדה!
|
כבר שנה שלמה אני מרגיש כאילו אני חיי בתוך מערה ושנה שלמה לא
יצאתי ממנה... וזה קשה מאוד... התבגרתי מאוד מלפני שנה אבל
עדיין אני מרגיש מן מועקה
|
לוותר בשבילי, זה היה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיים שלי.
אבל אני יודע שבזכות זה שויתרתי, אני יודע שאני יותר טוב מהם
לא משנה מה, כי לי יש עכשיו משהו הרבה יותר חשוב מהוויתורים
האלו, משהו שלהם בחיים לא יהיה.
|
כשאתם באים למראה ומסתכלים, אז יש כמה דברים שאתם יודעים, שהם
ברורים לכם מאליו, כמו לחיות, כמו לקום וללכת לישון, ולעבור
עוד יום ועוד יום.
אז אצלי אין את התפיסה הזו , אצלי זה לא משהו ברור, אצלי זה
נתפס כזכות כמשהו זמני.
|
אבל לאחרונה, בזמן שאני בוכה, או עצוב, או סתם מדוכא, מתחילים
להיות לי במוח מין שביבים של תקווה, שכל מה שאני עובר ויעבור
ישתלם, ואני יזכה לשלווה ושקט בחיים שלי, והמלחמה המתמשכת הזו
תיגמר. אז אני אזכה לחיים פשוט בלי כאב, בלי בכי, בלי צער,
וחיים עם המון אהבה,
|
|
|
זיון =
פיקציה!
פרובוקטורית. |
|
