|
העיניים שלי היו עדיין מוגפות למחצה, כמו התריסים שבחלון מולי,
ששילח צינורות דקיקים של אור לכיווני והשקה אותי בפוטונים.
קמתי.
|
אמצע האביב, יום חם יחסית, המזגן פועל והחלון פתוח, בגלל
הסיגריה. הפרשי טמפרטורות שעושים נעים.
נועם נוסע כל יום מחיפה לתל-אביב כדי לעבוד. כבר אלפי פעמים
שאלו את נועם למה לו לנסוע כל יום עד לתל-אביב.
|
בכל יום היו מגיעים למספרה מספר גברים, רובם בני גילי, ומבקשים
רק גילוח. אם ניתן לשמור עוד על שאריות השיער שנותרו להם על
ראשיהם, עדיף להם לשמור אותו. רק גילוח הם ביקשו, ורק גילוח הם
קיבלו.
|
אני תמיד יושב מחוץ לבית ומחכה לדוור שיגיע. לנו פה בארץ אין
סנטה קלאוס אז אני מסתפק בדוור. יש לו שק גדול כזה עם מתנות
ואני והמשפחה שלי תמיד מקבלים רק את הברכות, בלי המתנות.
|
זחלתי על הרצפה המטונפת של הפח והגעתי אל הפתח. בעזרת כח שאין
לי הצלחתי לצאת משם ולהתרסק על המדרכה.
דידיתי הביתה, נחוש לבצע את מה שהאיש הקטן ציווה עליי לעשות,
למרות שהצוף חמוץ, והשמחה שלי תמיד תהיה מהולה במיץ אשפה.
|
המעלית נפתחה ואפרת הרגישה בבית. הצליל של נעלי העקב הנעות
בסנכרון טוטאלי עם היצור הסטטי שמעליהן, מכונות הקפה האפופות
בערפילי שיחות מעיקות על לא כלום, ודלתות סגורות שלא נפתחות
כמעט אף פעם.
והנה, דלת אחת נפתחת, ואפילו נדמה שלקראתה...
|
חזי דורסל היה רוצח סידרתי.
הוא גר בישוב קטן ועלוב שנמצא כמה עשרות מטרים מכביש החוף,
בתוך דירה קטנה ואפלה. הרחוב שהוא גר בו היה כבר ריק מאדם שנים
מספר, כי הוא רצח את כולם.
|
זה לא רגיל שבן אדם חיי לפי שניות ויודע את השעה המדוייקת ביום
לפיהן. זה גם לא רגיל שבשעון של חיים, המצב היחיד שפועל הוא
הסטופר.
|
ככה זה היה תמיד. הוא קנה מכונית יקרה וחשב שהוא יודע לנהוג,
הוא התחתן עם אשה יפה וחשב שהוא יודע מה זאת אהבה והוא הביא
ילד לעולם וחשב שהוא יודע מה זאת תמימות.
|
דוקטור מנתח ודוקטור מנתחת יצאו מרוטי שיערות ואדמומי עיניים
מחדר הניתוח. שניהם הניחו שהם עשו כל שביכולתם כדי לעזור
למנותח #08 ליום זה.
|
היא מדברת על פסטיבלים של היפים, בתי קפה מסוגננים בתל אביב
וחוף ים שהיא פעם הלכה אליו סתם ככה כדי לראות את השקיעה, לבד.
ואני חושב לי שזה יכול להיות קצת עצוב, להסתכל על השקיעה לבד,
בלי אף אחד, רק אתה והשמש שזונחת אותך לאנחות תוך מספר דקות.
|
המעבר בצומת כרוך כל פעם באותה רוטינה - לסגור חלונות, לנעול
חלונות ודלתות, ולקוות שהרמזור יתחלף לפני שהוא יספיק להגיע
אליך ולהמטיר עליך, בלי מילים, רגשי אשמה מהולים בהבנה...
|
ריח ריקבונך, אימת אדמה
חדוות שרצים ורמשים.
גלימות ארגמן
אינן יודעות כתמים.
|
הוא מת בסוף. אבל,
תחילה זריחה
|
יש רחבה
שבה רק שנינו רוקדים
רק הזמן בה מניע גלגלי השעות
אבל מתחת לזכוכית שקופה
שנינו בודדים
ורגלייך הדקות -
|
השורה הראשונה בשיר הספציפי הזה
נועדה לסקרן
והשנייה נועדה לאותה מטרה
|
ליל הקטיפה והתחרה
שייך רק לאלו
שאינם בודדים
והשאר -
מסתבכים בחוטיו.
|
עלים שוכבים בסך, ומשב דממה מרטיט
ואין קמט, ואין קץ לדמדומם
ואצבעות אילן לא תשובנה להביט
איך נסדקים אט אט סלעי זמנם
|
|
|
אחרי שהשתתפתי
איתם במעשיהם
הפראיים (או,
שאני אתחיל
לציין) אני כבר
לא מסופקת עם
אנשים אחרים
מלבדם.
החברה של שלי
מתוודה. |
|
