|
היה יוסי.
התקווה שמציפה את ליבם לגאולה שקרבה מוחקת כל חסך, שבנאדם
הגיוני מזן אחר היה משתגע ממנו כבר. בחום הכבד הם מחכים,
מחויכים, יודעים. "ברוך השם יומיום". זאת התשובה שתקבל מהם אם
תשאל לשלומם.
|
"גרוייסה מצי-אה, גודן שי-דוך" אני שומע אותו אומר לאחד
התלמידים שלו. האחרון מקשיב בעניין רב ולא אומר מילה כנגד.
נשמעת מעניינת מאוד כל השיחה ואני מתפלל שהשירותים נקיים ושיש
שם נייר טואלט כי אני מת לחרבן כבר.
|
והנה בא הקור. ועם הקור בא הדיכאון. ועם הדיכאון בא השוקולד.
ועם השוקולד באה השנאה. ועם השנאה בא הכעס.
|
|
|
אני לא חוגג ימי
הולדת!
לא של עצמי בכל
אופן!
כי לדעתי יום
ההולדת שלך זה
יום הזיכרון שלך
בעודך בחיים!
זה מדכא לחגוג
את זה פעם
בשנה!
וגם קצת
יומרני!
יופי!
עברה עוד שנה!
לא חוכמה
גדולה!
לדעתי ימי הולדת
חייבים לחגוג
פעם בעשרים וחמש
שנה!
וגם זה יותר
מדיי!
פרופ' ירמיהו בן
יהודה, שונא
תאריכים מיוחדים
חוגג יומולדת. |
|
