[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ארצישראל
אני הולך עכשיו ברחוב הזה של היהודים, נו איך קוראים אותו,
קינג-ג'ורג', קינג-ג'ורג' .
אני הולך ואיך אומרים, מרגיש ממש דז'ה-וו. כאילו שהלכתי פה
פעם, כשהייתי עוד צעיר, כשהייתי עוד במחתרת.

זוגיות
לפני איזה עשרים דקות בערך , ראיתי את האור.
שכבתי על המיטה כולי פרקדן. היה חושך, ומטוס חצה לי את שדה
הראייה .הייתי מרוקן מעודפי זרע ומיכלי שכבה לידי עירומה כולה
,כשהתחת שלה שאני כל-כך אוהב מופנה אלי .

אהבה
אני יוצא מהחדר וכבר מתגעגע .
אני כל-כך אוהב אותה , כל-כך אוהב .
אני אוהב את התנועה העדינה שלה ,
אוהב את המרקם החלק
של הקרום הורדרד העוטף אותה .

זוגיות
אני מדבר איתה בטלפון . יודע שאני צריך
להגיד לה היום שלום ושאין טעם ושלא נהיה
חברים ,אבל זה קשה לי , זה לא קל .
לא קל כי בינתיים ובמקביל
אני מדמיין איך היד שלי חופנת שד
אחד מושלם שלה ,ואיך שאני מנשק בעדינות
פיטמה זקורה של שד שני.

אמונה
זה הכל עניין של גמישות .
גמישות ולשון .

אם הייתי גמיש מספיק ,
או אם הייתה לי לשון באורך המתאים ,

אוטוביוגרפיה
ואם בספינתי תהיה גם בחורה עם טעם
מתקתק של בוסר ועם ניצני שדיים שרק הבשילו
אז אקח גם אותה איתי
לאי .
לאי בודד .
לאיתבודד.

אהבה נכזבת
היום ראיתי אותה.
מה-זאת אומרת. היום. אותה.
את האחת. את האחת שלי.
היא עמדה לפני בתור של ה'מקדונלדס'

אהבה נכזבת
אני חושב שהתחלתי להתאהב בדנה, רק אחרי ששני ערסים בקיוסק של
הבריכה של האוניברסיטה
שקנו פעמיים דיאט קולה, דפקו בה מה-זה מבטים.
והיא, היא בכלל לא הסתכלה עליהם. וגם לא עלי.

אוטוביוגרפיה
לבת שלי אני אקרא מיכל.
מיכלי . מיכל שלי .
כדי שבעתיד חבר שלה,
ה חבר שלה, יזמין אותה אליו
לארוחה רומנטית ביום
ההולדת העשרים שלה .

אוטוביוגרפיה
בערב, אחרי שאישתי הולכת לישון ,
ואני נשאר לבד עם הטלוויזיה ,
ואם אני רואה קצת בחורות עם פטמות זקורות בערוץ האופנה ,
אז אני הולך לחדר העבודה שלי ,
נועל את הדלת ,
פותח את המגירה עם התחתית הכפולה ,
מוציא את גליון "מאי 97 של פנטהאוז " ,

ארצישראל
אני מנגן עכשיו בכינור איזו קנטטה של באך , ורואה את האנשים
שמולי , איך שהשפתיים שלהם מתרחבות , ואיך שהפה שלהם אפילו
נפתח לפעמים לאיזה חיוך קטן . ואז הם הולכים . ממהרים לאנשהוא
.

זכרונות
כולם צחקו עלי .
הייתי הילד היחיד בבית-הספר שהביא מסיכת אב"כ .
הם לעגו לי וצחקו , ומשכו לי כל הזמן ברצועות של המסיכה.
בהפסקה הגדולה הם הצביעו עלי וצעקו לי "נחש-צפע ,נחש-צפע ",
עשו תנועות כאלה של נחש עם הידיים , וברחו ממני כאילו אני חולה
או משהו כזה.

אמונה
אם לסבתא שלי היו גלגלים,
אז הייתי פותח את הדלת של הדירה שלה,
מניח קרש קטן מעץ שיצמיד את הדלת לקיר,
פותח את ארון הבגדים שלה ושל סבא,
מוציא ממנו את שני מקלות ההליכה מעץ של סבא,
מביא שרפרף קטן,
מטפס על הגב של סבתא

סיפור ילדים
אתמול דרסתי את החבר של אחותי חיים. אחותי והחבר שלה חיים היו
צריכים להתחתן בשבוע הבא ועכשיו הם כבר לא יתחתנו. כלומר אחותי
אולי תתחתן פעם, אבל החבר שלה חיים בטוח שלא יתחתן. בעצם אולי
כן. שם,למעלה, בשמיים.

התבגרות
אבא הולך עם הבת שלו בים.
לבת שלו יש חולצה לבנה צמודה
ורואים לה את הפטמות .

אוטוביוגרפיה
כמו ההורים שלי גם אני
החלטתי להרוג את ההורים שלי.

אורבני
איש אחד ניסה להנשים אישה אחרת, לא הצליח, התרומם, מחה אגלי
זיעה מהמצח, והלך לסופרסטור כדי לקנות את הפריזר החדש שראה
בערוץ הקניות.

כמיהה
ראיתי את הדלת מרחוק. היא כאילו קרצה לי, הזמינה אותי להתקרב.
ואני מתקרב, נמשך אליה,
וככל שמתקרב אני שומע רחש שהולך ומתעצם, ואני הולך ומתקרב, ואז
כשאני ממש כפסע לפני הדלת, היא כאילו נפתחת מעצמה בפני ואיתי
נכנס אור, ואז אני כבר בפנים והיא נטרקת...

דיאלוג
בטלפון זה אבא שלה,ששואל אותי אם הבת שלו מיכלי נמצאת אצלי ,אז
אני אומר לו שכן ,שבטח , אבל שאם הוא לא היה מפריע לי באמצע
,אז שמיכלי שלו הייתה כבר גומרת ואני והיא יכולנו כבר ללכת
לישון. אבל עכשיו , עכשיו אני צריך להתחיל מההתחלה בגללו .

ארצישראל
מרת ומר באומל יורדים במעלית.
השעה שבע בערב.
הם הולכים לקנות לחם ולחמניות טריות
במאפייה השכונתית.
מר באומל בן שבעים.
מר באומל הולך למות.




אושר או עוד לא
אושר, זו
השאלה.






אחת מנסה את
מזלה בכתיבת
הסלוגן הראשון
שלה - טייק 2.


תרומה לבמה





יוצר מס' 720. בבמה מאז 7/10/00 15:47

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליוסי פרקר
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה