פרץ בצרחות אל העולם, ומאז לא הפסיק לשתוק. הוריו
שעלו מטוסינביסקיאן היו קשי יום, אך לא היה יום בו
אמו הקריאה לו טולסטוי ודוסטויבסקי בעודה מנקה חדרי
מדרגות למחייתה. במקום, הוא סבל מהתעלמות קשה, ונהיה
אדיש לסביבתו הקרובה. סביבתו המרוחקת, עם זאת,
עניינה אותו. לכן הוא ברח מהבית בגיל 35, וגר שנים
רבות בתוך מכולת אשפה ליד סניף של "טיב טעם" בבאר
שבע.
גילה את הכתיבה בגיל מאוחר יחסית, ומאז גיל 50 החל
כותב סיסמאות קליטות על הקירות בשכונות השונות בבאר
שבע. לא עבר זמן רב והוא מצא את עצמו עצור, לאחר
ששוטר תפס אותו כותב "פושאי ביסלי לדין". מזועזע
משגיאות הכתיב הרבות,  לימד אותו השוטר בזמנו הפנוי
דקדוק ואיות.
רמת הפשע בבאר שבע עלתה באופן מתמיד מאז.
הקליטה המהירה שלו אפשרה לו להוציא את שיר הביכורים
שלו כ 10 שנים מאוחר יותר, ומאז אין להפסיקו.
כישרונו אינו נטול בספק, וכך גם דרישתו האובססיבית
לתשומת לב.

אין לי הרהור לא אתכופף ואשבר למרות שכולם משתנים ואני מרגיש אותו דבר

אני יודע אהבה תמיד יש צמתים בחיים, שבהם אפשר להמשיך כרגיל או לעשות משהו אמיץ, משהו שידעת עמוק בלב שצריך לעשות, משהו משנה עולמות והופך חיים.