|
הפציע אל העולם בשנת 1965 ומאז כותב למגירה.
ואחרי הנקיונות ישבתי על הרציף ליד שלומי והורדנו חכות למים,
ודיברנו, קצת, כי אני נזכרתי, איך כשהיינו ילדים היינו הולכים
עם אבא אני ואחי הקטן עד לסוף של חוף ראשון ו שמים על הקרס
חלזונות, שאז עוד קראו להם ברל'ה וזורקים לגלים ומעלים דגים
שקראנו להם מרמיר
|
איזה יופי שמצאתי כאן דף
הוא היה מונח על המדף
בערימה מסודרת, במיוחד לילדים
שאל בית הקפה הזה באים עם ההורים
|
נשרכתי לאיטי ברחוב,התחיל להיות קפוא
כשמול עיני שלוש פיות בנחת ריחפו
איתן שמחתי יחד רוקד בלי מטרה
פתאום עצרה ממש ליד ניידת משטרה
|
הכול בראש אני כבר מדמיין
איך נתאהב איך נזדיין
או ש... רק קפה, ותודה שבאת
|
אם הייתי אותו החתול שבחוץ
מתחת גחון מכונית ונחוץ
לי שיד שאוהבת תגונן ותשגיח
מרכב או רעב, פקח או נחש בריח
|
נחש בשמיים,אור באישונים
עושה לי צורות בכפות הידיים
אני מתנועע סופר צעדים
שומר מרחק אבל זז כמו בשניים
|
אתה הולך ברחוב כמו נפלת מירח
כמו ויתרת על הכל, מכל כיוון תצא קרח
החיים הם סמטה חשוכה ביד מפתח
אבל הדלת נעלמה ואין כיוון אתה צורח...
|
הכל בראש אני כבר מדמיין, איך נתאהב, איך נזדיין
או ש...רק קפה, ותודה שבאת
|
טעם האושר זהר כמו בועה באוויר
ואז הוא פקע והותיר אור חיוור
וגבר לבד, עם גיטרה ושיר
ומחנק בגרון ועצב עיוור
|
|
|
מאיפה אני יודע
ששלי מתוקה?
תאמינו לי, לק
אחד והכל מתבהר
לכם.
החבר של שלי. |
|
