|
יורצי
הוא הילד של קיץ שנת 80';
כיום מתגורר בבועה.
אני דווקא הייתי מרוצה מהמצב החדש הזה. את רוב האנשים לא
אהבתי, ורק היה לי חבל על המשפחה שלי... אבל כמו שסבתא תמיד
אמרה - בשביל להכין חביתה צריך לשבור כמה ביצים.
|
רציתי כבר שזה יגמר. לא יכולתי לשמוע את הצרחות האלה, ונמאס לי
מהמטוס שכל הזמן בשיפוע...
|
הוא התחיל לספר לי איך היה שם, בגן-עדן. הכל היה יפה, עצים
ופרחים מסביב; מפלים של מים ושמש שזורחת כל היום.
ואיך שכל היום הוא רק זיין שם את חווה; על הדשא, על העצים,
מקדימה ומאחורה - ואיפה לא בעצם. והחיים נראו כמו סרט פורנו.
|
פתאום כל החדר מסתובב. אני מרגיש שאני טובע. שאני נחנק. שאני
נשרף. שיורים בי כדור אחרי כדור וכולם בתוך הלב. אני מקלל את
אלוהים, את הגשם, את הדלק, את הרמזורים האדומים. את עצמי. אני
שונא את עצמי. הכל היה יכול להיות אחרת.
|
ישבנו על כוס קפה ושאלתי אותה למה כל-כך טוב לה אצלי. היא אמרה
שהיא מרגישה אצלי כמו בבית; הכל דומה לבית העצוב של ההורים
העצובים שלה...
|
יום אחרי שהשתחררתי, כבר התחלתי את הקורס; קורס עוזרות בית.
טוב, לא ממש קורס אמיתי - שכנעתי את העוזרת שלנו שתלמד אותי כל
מה שהיא יודעת...
|
...סיפרתי את הרעיון המבריק לחברים שלי מהקבוצה. לא קבוצת
כדורגל, קבוצת תמיכה - של פסימיים. קראנו לעצמנו פ"ג (פסימיים
גאים), ונפגשנו פעם בשבוע במתנ"ס. הם התלהבו מהרעיון בדיוק
כמוני.
|
...האנשים האלה נראו בדיוק כמו אנשים אחרים, ממש כמוני וכמוך.
ההבדל היחיד היה שהם היו קטנים, וכשאני אומר קטנים, יוסי, אני
לא מתכוון לגודל. אני מתכוון להתנהגות שלהם...
|
והוא באמת עשה את זה; נפטר ממנו... הציניות ניצחה את התמימות,
נראה לי שהיא הבטיחה לה סוכריה אם תלך למקום אחר...
|
..עכשיו אתה כבר לא חייל, הם אמרו. עכשיו אתה אזרח, איש. אתה
יכול לעשות מה שאתה רוצה. "ומה אני רוצה?", שאלתי...
|
|
|
אל תאמר סטארט
אפ-
מהיום, אמור
הזנק.
האקדמיה ללשון
החליטו על זה,
באמת.
פינקי |
|
