[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
אי דרכי הולכת
לאן תזדחל לה
אנא ישאוני רגלי
ולמה

גורל
בכי בכיתי
אל עצמי
ההולך אל מותו. מת מן זמן

אכזבה
אין טעם
תכלית - מתה ונגמרה

בדידות
אין יום או ליל
אבואה בם אל טוב כלשהו
או

ייסורים
אין מקום הייתי
בו לילך
מטע זיתים, קוצים עתה,
דלוח האוויר

אלגיה
איפה הטחול שיגדל ויצמח וימלא את החלל

געגוע
לשלוח אל לא
נודע פנימי. התוכל ביתך
לגבור על אימתה הפנימית?

בלדה
איש היה
יוסף בוקאשווילי
איש טוב
עליו לא רוצים לכתוב

פואמה
ומישהו מנשים כל הזמן
את גוש אבי,
על כך אדמעה...

בדידות
עד עמסתי משא חיי
לכזב לעצמי
אף לזולתי
אושרי כביכול

שיר ילדים
ועוד ועוד שירים נלבבים נעים במרחבי הרשת
אוצו רוצו ילדים קראו את השורות

געגוע
בוקר צח ענוגתי
עלזתי לקרוא שורות געגועייך
הלמות לבי פועמות פעום וחזור

אינטרוספקטיבי
עוצמת הפגיעה
בהלת האימה
מרתיעה אותי מלומר

חמשיר
ערבה לחיכי, לא תשכח ימיני,
אהבה שם המילה.

אין תכלית
מיציתי עצמי. חלפה אהבתי
כי מיציתי.

פואמה
חודש קייצי אחד הביל, אדי לחות המוות,
אחרי כשש שנים של מוות
איטי.

אכזבה
נהייתי בן יובל
עוד רגע קט.
פעם הייתי בן פחות מעשרים
ואמרתי שאתאבד עד גיל עשרים.

אלגיה
לא היייתי אף פעם
איני גם עתה
לא קיים עוד

אודה
נעזבתי עזוב
עירום ועריה
זו הדחייה

אכזבה
הו הו
מה יהיה איך אבכה
מאום לא בא
דבר לא הגיע

בלדה
נעלבה עד עמקי
חללה הפנימי
גם תא המטען נמלא
מאום

מתי הבן של אבא שלי
גם ימות

עצב
עגום. ישבתי בדד
עירום ועריה
אחרי שנים
שלא הייתי עירום ועריה.

האעמוד עירום וערייה
חסר כסות
אין מחסות
אין ממשות?

שואה
שלום בני החמוד
השכמתי עת הפציעה החמה
ושלחה קרן אור אל מיטתי

הרהור
או בני בני
כל יום שלח לי
לשכפל עמודי לימודי השכלתך הרופפת
החבוטה אלי נוסחאות עגומות

ארוטי
זה היה כ"כ מעניין ומרתק נמרודי
פשוט ספר מעולה, הייתה טעות בעמ' 56 אז תיקנתיה

חרטה
אימי אימי מדוע זה
את זה
לא לימדתני

ארספואטיקה
כתבתי עוד שיר
עודשיר
זה לברוח
מלהתמודד עם ריקנותי

אלוהים
חשתי עוצם כאב
הבדידות דוקר מבפנים
אין עם מי לשוח את עוצם הכאב
הנלוז

גורל
תמיד עירום ועריה
חשוף בודד
מול יקומי
אהי

געגוע
היהיה מי יקרא אי
אז אי פעם
והיאך יתחבר אם
או יותירני בבדידותי

פואמה
האימה אכלה את
האהבה, חרדה הביסה את התשוקה, נעלמה לה
ערגה תחת משק זועף

בדידות
הלכתי בדד
בגיא צלמוות
איש לא בא
לתמוך

בדידות
איכה נותרתי כה בדד
סב סביבותיי
אין מי שולח לי
גבבת אותיותיו.

גורל
מתוך האפלה הפנימית
מבצבצת פתע מתוכנן וידוע ממקודם
קרן אור של
צלצול:

אלגיה
צר לי
צפוף
אין מילים
לומר

בדידות
רוע הבדידות
מעיק לב קודח
צר לי המקום
מלהכיל התפוצצותו

בלדה
אדם בודד הולך במדבר
מושך אחריו בנזם גמל המדבר
הוא ספינת המדבר.

שואה
בכיתי ימים קדמונים
הקמים לכלותני

בלדה
ואחר הלכה נפשי ובכתה במסתריה
כי ידעה שאינה אוהבת

אשר נשקה

אהבה
אין שליט לדמיון החולני שלי

קראתי
למה
לשיר הזה
אהובה חשוכה

אכזבה
מרחוק ירמזו לי אורותיה
לטוב ולטוב
מקרוב עת אקרבה ינצנצו רגע
יכבו בשני

אינטרוספקטיבי
הלוא אזי ידעו כל יושבי תבל
המעוניינים בכל אופן לדעת
כי אין חרטה ונשארו ייסורים

חמשיר
אין דפים חדשים. כי מי
יעז לפתוח אותם בעוד עין
צופיה אליו לומר לו
הלא אתמול את ההפך
טענת בגאוות ביטחון שחצנית כה.

גיהנום
וזרקתי כי
טעיתי בזיהוי
שלום

סוריאליזם
נהמתי אל עצמי
את נאום הגבר אשר לי
המשתולל בלילותיו הטרופים
תחת שמיכת פוך

אהבה
פעם הייתי שר היום איני צריך עוד
כי פעם שאלתי
האעמוד עירום ועריה
בלי כסות חסר

אל אמור אין מזמור
ראה את הפרח בפריחתו ובפריחת ציצו
ואין דבר המלא על גדותיו
רואה הינך הגלגל החוזר וסובב ואינו מסתובב

געגוע
אם אתה כבר מדבר על שירים
אולי אז תשיר לנו עתה שיר קטן על
שלשום
בערב של שלשום

מורבידי
עד שהכול נהפך לריק אחד גדול נגרר נסחב
נעלם
מת
עד שהכול מת.

אודה
העמוד קיים
שירתי מתבדרת לה ברוח
הרשת -
אני קיים

אכזבה
אופל תחתיתו שם כה נדמה לי
קפצתי
אתה אוסף מילים
אתה אוסף אותן
נא אסוף גם אותי

אינטרוספקטיבי
ואני צרותי האישיות אשר אינן צרותי
מה לה אשיחן;
רכן
עלי כובד משקלו

ואני אירה בך
ואת תירי בי
ושנינו מעלה מעלה
כרכב אישו
של אליה הנביא

בדידות
ואמרתים אני הוא הבודד
לנצח יחפש האדם צידקת עצמו
ולמה
אני חוגג אותך הבדידות

אהבה
בדד, האעמוד
עירום ועריה
חסר כסות
אין מחסות זה שירי המתנגן חזור
שאלתי המקשה
מני יומי הראשון עדי מן סתם זה האחרון
שלי עלי זו אדמה מגעלת
דם ניחוח חציר קיא
זו

ביקורת
קראתי על איזשהו מו"ל
שרוצה להוציא לאור כתבי יד של
משוררי מגירות למיניהם
הנבושים ואינם יודעים איך להוציא בושתם לאור

מחאה
בן רעב אתה כי אכלת אך לחם וזיתים
והנה העשירים אוכלים קוויאר ודבש

אלגוריה
גם כאשר אתה
מתגלגל בגוגל
גלגל וגלגל עצמך למקומות
אחרים בתקופות
אחרות

אמונה
גם שיר כישלון
אפשר לשיר עם רוח גאווה
על האדם ושל האדם
עת תביט החוצה ממך מין הכישלון

אהבה
הייתי מלא געגוע
געגוע הציף אותי
ילדה אחת בחוץ מרטיטה נשמתי
כל עת תחוג לי
צלצול

ערפילי
קובעים את השעון, היא נמוגה, אינה
קול של מזכירה אלקטרונית טופח לך
בפרצוף את נקישת דלת הדחייה.

ואז פתע שארך וארך
שעות של יסורי חיבוטי גלגולי נפשי
בדמע של גשם, לחלוחית על לחי

אהבה
אחותה אף היא נשמעת הייתה מוזר כי מודאגת
אהבתי ואוהב נערה אשר נעלמה מביתה

בלדה
זו צוואתי:
גדל אחי את הפרחים בדרך
לדמשק בדרך לקהיר.
הם נחמתי הם כפרתי

אמונה
עמוד חמש שבעים ושתיים מאות של שירי זה בספר השירים שלי
מכיל מה?
רק את מספרו הוא מכיל, ואת אלוהינו ממעל.
ממעל אל המתחת

חלום
הא, שיר דמיון
לך לך משורות כחול של דמיון
ים מסעיר גליו בדמיון
מח אנוש של דמיון

בדידות
דקות עוברות
דקה ועוד דקה
האמרה לעצמי רעה היא נפשי

בלדה
"הו, העלם, אהבתיך כמלך שלי
אך אני מי אני לא עוד בתולה, אחי"

כמיהה
יהי כי כה אמר הנביא מפאתי הבמה
החשמלית באורות מוצפת זוהר זוהר ולא
עוד עליון, ואמר: יהי לאשר
יהי אשר

אכזבה
אי אפשר לקרוא למכבי אש
שיבואו וינשפו קצת על האש
שהדליק אותה היאוש שהנציחו החידלון

אהבה
אתה חושב כמו שוב אין
שיר על דברים אחרים ותמיד כמו אשר
יכתוב תמיד השכיר זונת עטו
האם את זוכרת את העולם של אז יכתוב זונת עטו

גורל
היה היה איש

אינטרוספקטיבי
היו לי חברים משונים
כל פריטי הטבע השונים

הרהור
איך להרהר ביום הולדת
על תוחלת
על דברים שביום צער
על כי אין מחר

אינטרוספקטיבי
הייתי איש משיח
לבוש עטוי
שחור
שחורים היו הימים

אכזבה
ואחר כך קם הילד ותמיהה בשאלתו :
מלאך מלאכי לאן לאן אתה לוקח אותי?
אז יקום המלאך
עליו לכלותו עוד יותר

גורל
לך לך להמר
על גורלך
עתידך -
תהמר אם תיהרג בתאונת דרכים

אכזבה
יום הולך ויום בא, דפים מין הלוח נתלשים
אך לנבא העתיד של הימים הבאים לא עוד צריך נביא
לא עוד נביא צריך

אמונה
בעופפו את שירו על הצוף הפרפר
וכנפיו מפזזות ברטט קור חום
ואידך זיל גמור

גורל
והצד השני של התסיסה חיובי -
במטרתו.

פוליטית
וינצחו אזי בני דג
את בני אנוש
זו מהפיכת הדגים
עלי הנואשים

כאב
ומה אכתובה?

ואני הוא שאיננו
ואני הוא שנדכא מהנדכאים

וכך הרווחתי את שניהם וגם העסקתי את עצמי
וזה מה שהרופא אמר לי תמיד לעשות

ואין תוחלת, ופרצה בבכי, ואני לב חם
ששונא עכשיו גם את עצמו על שהסכים לוותר,
לדחות, להקים ועדה לעוון מחדש כמעט כמו בממשלה הזאת.
וכל פעם אותו סיפור מחדש. אין חדש

חמשיר
הייתי כמה
רועדת בטני עולה
יורדת

זכרונות
וכך כל שנה כל הזמן אני
חייל בחופשה

זכרונות
ותמצאנו לא פתע
המלחמה
החמישית.
ואחריה כבר היינו מתים

געגוע
ושוב חלפו שנים
ערגת אוהב לא מומשה
עשן אופף אצבעות ניקוטין
דמעתי הרגתי ערגתי
חזרתי אל
עצמי

חמשיר
לפעמים אני אומר ודובר לעצמי
אחר כך אני משתיק את עצמי
פן ישמע עצמי

ביקורת
עד אומר כנגדם
אילו השורות השבורות יבטאו ליבי השבור
וההוא שבור גם יען שבירותן האילו

בדידות
מנגינה ערבית פוזמה, קרנות
הסמטה הוריקו מבושתם
על ששמעו; מה
שלא נצרכו לו

אהבה
אתה אהבת חיי אך אני כבר אחרת
אתה עוד עורג

אינטרוספקטיבי
עד כי טעית
לומר די
לאתמול

פואמה
עד מצער אתה יושב
וכותב מילותיך.
הסתכלות אל תסכוליך תאמר לך בודאי

אהבה
עוד יום חדש בא
שם פעמיו אלינו
לומר לנו
בוקר

אינטרוספקטיבי
מי יכיר בי אני לא קיים
תופעתי ביקום לא ברוכה
הייתי אך חלום יחסי
של סיוט עכשווי

אהבה
צלצלה לא התקשרה
יצרה קשר
או אז
חזור נעלמה לו
עורג הורג עצמו ילד טוב התגעגע

אכזבה
וענה לי המלאך
פנה לך אל השלום רע ולך לך לשלום
והלכתי
לחפש מתוך מצוקת ימים הווים
ימים חדשים עלומים חדשים

ביקורת
יש הרבה שירים לקרוא ליום חדש
גם לא חייבים אותם
לקרוא
כמו גם לא חייבים אותם לכתוב

אימפרסיוניסטית
כאילו
עוד משהו שקורה זה
שכשאני ( איזו מילה ארוכה עם אותיות מקדימות
ארוכות כל כך ) משתעמם אז

אכזבה
מילים חוזרות על עצמן
נותרות ביומן
אפרורי על גבי חול
ים ילחכו גליו את

אמונה
איש כמו בעל חזון
הייתי פוסע משעולי
חיים של אחרים

וידוי
יראוני אלפי רבבות הדרכים
לא אדעה אנה אפנה
רק אדעה
לא בדרך הישר כי שם הכזב

אהבה
לא בושה היא ולא כלה
ושלמה, כי אם
מבוכת נמלת נשיקות פיה
האוהב - אשר טורף
שפתותיי.

אהבה
אני כותב שיר
ואני כמו שוכח עצמי כמו
וכך חושב עלייך ר' לא שלי
אשר הייתי רוצה שתהיי שלי כמו

אלגיה
לא ים ומשבריון
לא חול ורסיסיו
לא שמיים וכוכביו
לא שמש וירחיו

פוליטית
בעצבות
נפערים השמים רואה אני

גיהנום
לו לבי דימם אותי
אל הסוף
לו לבי המדקר חזי
המיתני

חלום
לחפש יפהפיית חייך
בחלומותיך
האם באמת זה אפשרי שלפעמים חלומות מתגשמים?
הייתי רוצה שכל חלומותיי , גם חלומות
הזוועה שלי, יתגשמו
כך :

להשאיר עבר ורישומים
להוסיף ימי הוות הווה
עד חישוקי עתיד מתגלגלים
הכל לארכיאולוג הימים הבאים מתי

בדידות
ללכת בודד תועה
ולערער כל יסודות ואשיות
חיים עולמיים

שואה
טלאים
צהובים
של ילדים

געגוע
הייתי הולך למוסד הסגור
לו אך היו נותנים לי להיכנס
אך הקוסם אסר עליי לילך לשם

חמשיר
מה לך העלמה
ואנוכי אוהבך

ביקורת
אחרי לכתי
יבוא דור חדש
שיחזור על משגי אבותיו
ובניו יאכלו שנית כגלגל חוזר את הבוסר
הידוע של התסכול העולמי...

אהבה
אך ערגה
יש לי

הרהור
והיא השאלה הילדותית והטיפשית ביותר בעולמם של המבוגרים
האטומים
למה

לא קראוני למילואים בגדה
הצפונית בלבנון אלא שנית
אקרע ממך ילדתי שלי בארצי.

גורל
הכמה שבי אל המחר
הומה הבריאות
כוליות כל חי
חי

אהבה
לצייר משולשים אסר עליי האיש עם החלוק הלבן
בלקחו באלימות העיפרון מבין אצבעותיי
הלעוסות.
למה, שאלתיו, למה אסור לצייר משולשים?

אינטרוספקטיבי
ורץ מאסוציאציה חופשית אחת לשניה
מכל קקה שלו לציצי של אימו
ולפיפי הבא בתור.
(גם כן לא בתור לאוטובוס).

הגות
מה אשר תחפץ אתה בו
מן הסתם לא אחפץ אנוכי בו.

אינטרוספקטיבי
נבוך
כי אין מוצא
למי לעזור
ואני איני

אהבה
בעת אנמיה תקופתית
ממושכת אנטי יצירתית
נטלתי עטי
ניסיתי שרבט בו עתידי

הרהור
ואפילו ציור האותיות מנוכר לך עתה
עד כדי כך שלא תוכל לכתוב
בו על ניכור
אמיתי?

אהבה
אדמע לי כל יום
מי תקיץ לנשקני
נשיקת החלום
אהי אז נסיכת המדבר

אינטרוספקטיבי
באמצע הדרך לא ידעתי אנה אפנה
המשכתי ישר.

אין חדווה בדרך האמצע.
נהייתי מת משעמום.

מחאה
סרבן גיוס לסרב לגיוס
מי אל ויקחהו אל בור
להוריד לשאול
מין מין

אימפרסיוניסטית
זאת אומרת שאני יושב כל היום וכותב עברית מצחיקה
עם שגיאות מרוב שעמום

כמיהה
אך החירות היא באפילת הלא ידוע אשר
ככל האדם אהי
נרתע מלקפוץ עדיה
ולשכוח את הכל ולרמסו

אלגיה
עד תוגת
הכשלון הנני, ראי הרואה את עצמו
חזיון הוא חוזה

אהבה
רציתי כל כך
אז
להנמיך העמוד עליו
תליתי את עצמי
להתמזג עם דם

חלום
לו הייתי אמא הייתי מניקה אותה ורוחצת אותה כל הזמן
או אותו אולי

עוד כחודש ימים אני אהפוך
האם זו הפסקה של כל רצף

אהבה
לא שייקחו לי את העט
כי היא לי האת
בזו העת
על איך שיגלתיה
יסופר בישראל ועל תולדות

אודה
על איש אחד שר שירי הנוגה המשורר המתדמה
באומרו:
אני איש אחד ואין לי חברים

הרהור
אזי מה נשתנה
האהבה היא נצחית
הייתי בודד כל הימים
זו משמעות האהבה

אלגוריה
שנינו יודעים כי האנייה שטבעה לא תינצל לעולם.
ההייתי מציל?
טבעתי
אף

איש לא
כאן

אלגיה
עצבות בי.
אוחזת. לופתת אותי. צואר חונקת עד
עפר.

אהבה
אני אוהב העלמה
ששדיה כעין התפוח ועיניה שקדים
וגופה ניחוח אביב גם בשרב קיץ מצחין

אהבה
ערגתי
הלא ממומשת
ההורגת אותי כליל
ביסורי המענגים

אימפרסיוניסטית
עת השחר יאיר
אהי כצפריר
עלי עין:
מקיץ קמעא לא ער

אכזבה
כמו שיר מתרונן בלב
נבעה אכזבתי כמעיין שופע
היאך אפשר להפשיט פונקציה העלמה

אהבה
וכך היה יוצא לי מין ציור מילולי
לבתי הענוגה
כי אין לי תוכנת ציור לא מילולי
מנחת שלווה

אהבה
ועכשיו טוב
כי כשהיא בעולם הבא אינה כבר להווה
שקיים כאן. ואני אוהב אותה ואף אחד לא יוכל
להתחלק עימי כי רק אני הוא שהרגתיה מאהבתו

הגות
די! חדלו מין השורה הנבערת
אינה מובנת להוציא זה שהחליט
מה החליט? החליט שכך צריך
צריך עטי
עטי ללכת בנבוכי שורות מבוכי השורות
לילך שם ולטעות עם מילים

אהבה
זה נורא משמח את האבא והאמא שהילד
שלהם, הפרי הראשון שהבשיל אחרי
שהלכו יחדיו להרבה סרטים
מתחיל לראות. כמו שאולי את יהודה עמיחי זה מרגש

אמונה
רק ציץ קטן של פרח ורוד
רק ענף בודד של ערער זולג
יענגו נשמתי הדוויה

בלדה
וייבהל. ואבהל. וייבהל.
וימות עמי.
ויגווע העולם. וחזיתי בו ונבהלתי...
הגהינום הקטן של הגהינום הגדול...

אהבה
בנשיקותיי
עורך זך לי כשיר ערגה
מתענג.
אהבתיך עד בושתי לומר.
המשכתי...

אהבה
כבר יבשו מעיינות (אומרים מעיינות כי מעיין אחד לא יספיק)
של שירי המוזה השכוחה שלי
אז נזכרתי שעוד לא כתבתי
את שיר ארגמן

פואמה
עד להיטמן
בעפרה של אמא
אדמה

אהבה
רטט לבי
את חומי העביר לך
בוקר אור
ילדתי
של תקוות המחר

אהבה
אחר כך גם המישהי חזרה
בלי גרביים
שאף פעם לא היו מסריחים
אבל עם עצמה

אלוהים
כיצד להבין דמים נשפכים
ניגרים על סינרי אמהות
שהפסיקו להניק?
ורק הקברים חשופים

סמים
תחת מטר אש אויב צולבת
שתי וערב שר את שירת העצבות אשר
לו האומרת
הייתה לי אשת חיים וחיק

אימפרסיוניסטית
אזי כמו עושים עימם שכר מצווה
גמול להם אזי שכר מצווה
זו המצווה:

לילה עם חצות ושעות קטנות

היום אני כותב שירים
מחר אתה חושף בקברים
עצמותיו של דהיום כותב השירים

אכזבה
שדברי הם הגיגי אור קורץ באופל
וקורץ
וכבה.

אמרה לי
שאינה היא
ההיא חיפשתיה

אהבה
ואחותו הסוסה או אשתו היא הייתה
עומדת מעט מאחוריו וצופה במעש
באין מעש

אלגוריה
והנה כה כתבתי
להם
את תולדות בקשתם.

אהבה
תולעת זחוחה הייתי
שנים לא הסתכלתי על עצמי
נינוח

בדידות
כשאני תורן במחלקה הכירורגית אין
הרבה מה לעשות, וכשאין הרבה מה לעשות ואני
כבר עייף מלקרוא ספרות
אני יושב וכותב את שאני עייף מלקרוא
ספרות אני עייף מלקרוא

מחאה
זהו חדר הרופאים בעת תורנות
במחלקה פנימית; עת יחפוץ לבבי
ליטול רגלי אל אופניים אלי חופש אשר
בחוץ.

אהבה
אהבתיך

מילה אחת זו קרא
והמר לו
לבו לו.
הלך תלה עצמו אחר ששנית קרא.

פואמה
עוד מעט אני מסיים
הסיפור עם המבנה הברור - נזיר, בועות
סבון, באר יעקב, ארייה, בועות סבון, נזיר-
עם כובע, ומכנסיים קצרים




אי אפשר להכין
חביתה בלי לשבור
כמה ביצים אבל
מדהים כמה ביצים
אפשר לשבור מבלי
להכין חביתה
מוצלחת.


DSI


תרומה לבמה





יוצר מס' 71910. בבמה מאז 16/12/06 12:09

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליורם טלמון
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה