|
אוהב אנשים , שמיים ושדות זרועי פרחים, משוטט בעולם,
מתכנן ובונה בטבע ובנוף
מסתכל על העולם עם עיניים סקרניות וראש פתוח
נטווה כאן סיפור בפתחו של הקיץ
עת הסכימו השניים לבטל כל חיץ
אמרו ועשו ולדרך יצאו
מבלי לתכנן ומבלי שחשבו
|
אבן הונחה למראשותיי
מטפס בסולם יעקב
פורש כנפיים, נצמד לפרפרים
נזרק למרומים במעלות אויר חם
|
מן האין הריק
נפתחים פרורי יופי
בקריאת תגר של אמן נעלם
|
האלמוגן בוער באש
פרחים אדומים,
מטפטף אל עיני
דמעות של דם
|
מסע של שריטות בין ציפורן לעור
נסיך מתגנב אל שער מסתור
במגע איטי חודר ומצית
את הגוף הגונח כובש וממיס
|
טיפות זיעה ניגרות
במורד תעלות גופי
מתערבות במעיינות
גופך הנסתרים
|
המים זורמים בנתיבו של הנחל
מפסלים מצוק גדה נדחת
כמותם כך מתאים מהמורות גופי
אל חגווי גופך המוטל לידי
|
דליתי מלוא החופן
פיזרתי בהמון
חלמתי את הכל
השתרגתי על היש
|
את מפוזרת קרעים ופיסות
ברחבי סביבתי שעוצבה בידיו
של הזמן.
|
מתוך שרב של קייץ
ושחרית של סתיו
עולה החצב
חוצב געגועי
|
להתקרב, להתרחק
ומרחוק שוב לערוג
להתגעגע עד כלות
|
כמו הרותם עליו חניתות
פרחיו אדומים, חסרי נחוחות
|
עין עצומה
משגרת העולם
למצב של תרדמה
|
תמונות בהווה
הן מזכרות של עבר
|
מערבולת המים מכה בצדפים
האזוב נסחף במים מלוחים
קרירות המים, מגע הגלים
נוסכים חיים בגופות עורגים.
|
היית את
וגם אני הלכתי לשם
למחוזות רחוקים
של נפשי החרופה
|
האהבה דוממה מנוע.
גלגלים גלשו בחמוקיו של כביש.
סלע גדול משך את עיני
כאילו היה
|
מבין גומות החול
על שפת גומות החן
התחפרתי למחילות אהבתי
|
הצהוב שרוע
זועק ומושך
מסנוור בכובד
ריבואות עיגולים
|
שאריות האהבה
כמו גחלים לוחשות
|
הפנים כה קרובות
חוש הריח לוכד את
ריח מתכוני הגוף
את שהבשיל ומבשיל
עמוק בין הבתרים
|
במעמקי חורש עטור אורנים
במעבה יער גדוש מכמנים
פגשתי רוח, סודות בריאה
סיפורי גופך סוד קיסמם
|
כמו הים שנוגע ונסוג
אל מצוק הכורכר
ולעולם אינו חדל
|
עלי כותרת מרהיבים
מתפתלים בנהרות גופך
אגלי טל, עסיס אהבתך
זורם כלבה רותחת
|
בעיניים סגלגלות
פגשתי אותה
מרחפת אל תוך עולמי
ומבקשת
|
אישה כמו סרפד מזמינה בירוק
אישה כמו סרפד שורפת העור
מזמינה, מקרבת, לוחשת קסמים
מרחיקה ועוקצת חדה כסכין
|
גופי מתעורר
אחוז צמרמורת
נמתח כמו מיתר
על קשת קיומך
|
עקבות הן שריד
לבועה שפקעה
|
אישה כה יפה
מרכז עולמי
ואני אנא בא
בשבילי אהבתי
|
שמיים פגשו ארץ
נשקו זה לזה בהמיית בריאה
מים שטפו ארץ
בוהקים בנצנוצי אור וכתמי בהרה
|
מתוך לא כלום
במועד בלתי קרוא
בשקיפות ללא מתום
בזימון של הגורל
התחילה הנדידה
|
השקט כובש את צמרות העצים
פריסת היקום מצע של פרחים
כובש ונכבש צועק בדממה
משיל כל כסות עוטה אדמה
|
פתיתי שמחה כמו שדה פרחים
הפורץ אל
חלונות חיי
|
שערה גולש
מפלים מפלים
ואני
אנא אני בא
|
שם פגשתי בך, חלומה, שבירה
עוטה בשקוף לבן, עורך דבש
עינייך רושפות
|
|
|
אם הולכים לישון
ואין נגד מי
לקום...
למישהו יש רעיון
טוב איך לסיים
את זה? |
|
