|
נעימים. נעימים הלילות הקרירים במושב.
אתה יושב על נדנדת העץ שבגינה אצל אחיך ומאזין בשקט לדממה.
משכרת הדממה.
|
בפעם הראשונה שראיתי אותה ישבתי עם יניב על הדשא של
האוניברסיטה באיזו הפסקה. כרגיל במצבים האלו, כשהחבר'ה יושבים
בהפסקה ומקשקשים, אני משאיר לאחרים את הדיבורים ובעצמי עסוק
בסקירה כללית של ההולכות והשבות. מדי פעם מגמגם איזה הנהון של
הסכמה כדי לצאת ידי חובה.
|
בדר"כ כלל מגוון האפשרויות שלי לא רחב ומסתכם בפיתה עם חומוס,
פיתה עם טחינה, או פיתה עם חומוס וטחינה, אבל אתמול היה הערב
של הביקור אצל ההורים, וכמו תמיד כשאני חוזר מהביקורים האלה גם
אתמול חזרתי הביתה עם כמויות אוכל שהיו יכולות לכלכל משפחה בת
עשר נפשות
|
כל כך היית עסוק במחשבות עליה עד שבכלל לא שמת לב לגעגוע הזה
שפתאום לבש צורה ועכשיו הוא מביט בך, מניד את ראשו מצד לצד
|
כשהתעוררתי, נפרד רק בקושי משרידים אחרונים של שינה מתוקה,
מתפנק רק עוד קצת תחת שמיכת הפוך החמה, הפניתי את ראשי ימינה.
אך את, לא שכבת שם לצידי במיטה.
|
זו הייתה תקופה מוזרה.
באופן משונה תמיד היה לי קר. הייתי יושב בחדר, סוגר את כל
החלונות, מתכסה באלף פליזים ושמיכות, אבל כלום לא עזר. פעם
הנחתי מפזר חום על הברכיים והמתנתי שאדי החום שלו יקלו עלי
במקצת אבל גם זה לא הביא לשינוי המיוחל.
|
הוא פתח את חלונות הרכב ממש ככה עד הסוף, נותן לרוח לחבוט לו
בפנים במהירות 160 קמ"ש , לבלגן לו את השיער ולנער, לנער את
הכל. מבפנים ומבחוץ. הוא הגביר את המוזיקה, יותר ויותר חזק,
נותן לעוצמות ולביטים להדהד לו בראש ולעטוף אותו מכל הכיוונים.
Coldplay? R.E.M?Met
|
והוא מסתכל עליה בעיניים ומחייך. והיא מצידה, כמו באיזה טקס
קבוע שואלת אותו - "מה?" והוא עונה לה - "סתם, שום דבר", והם
מתחבקים ונשארים כך צמודים למשך דקה ארוכה.
|
ומה נשאר מזה עכשיו? רק פרח מיובש בתוך ידי, אותו הבאתי לך
בשעת לילה מאוחרת כי איזה שיר נוגה ברדיו הזכיר פתאום אותך,
וכשפתחת לי את הדלת היית טיפה מופתעת, אך אני הושטתי לך הפרח,
ואז כבר לא היה כל צורך להסביר.
|
הרוח נושבת מורידה שכבה מהלב
והים נראה לי כחול מתמיד
וחושב שאולי, אולי עכשיו את תבואי
בטח אשתוק, לא יהיה לי מה להגיד
|
אני תוהה אם בעוד עשר שנים אני אביט אחורה ואצטער על שנפרדתי
מהבחורה הראשונה שאמרתי לה שאני אוהב אותה.
|
|
אני בן שש!!
אני אומר לכם,
שש!!!!!
לא שבע, שש!!!
בן שבע מאוכזב
מהעובדה החדשה |
|