|
יוני צריך לתאר את עצמו ולא ממש יודע איך.
קצת ביישן, אבל אוהב לדבר עם כולם.
אוהב לדעת שכולם סביבו מרגישים טוב, ולתת יד או
חיבוק שצריך.
אמרו לו שהוא כמו דובון אכפת לי, רך חמים, נעים
ודואג שלכולם יהיה טוב..
יוני מקווה שתהנו מהדפיוצר שלו, ושתבואו שוב.
פגעת בי קופידון
שלחת אלי חץ מורעל,
אשר קצהו האחד מאוהב
והקצה השני מדון.
|
בביתי הקר
יש שמיכות לרוב,
רעפים אדומים
ופינות נסתרות.
|
החזקתי צמודה,
בזרועותי מרצון לכודה
|
היה שלום אילן עבות של גאווה
היית לנו סמל באהבה.
|
כדי שאת תהיי מאושרת,
אני כותב לך למזכרת.
|
אמרת שאת לא רוצה
ואני מתגעגע
|
וכששאלתי למה הבטת בי כך, על מה אפך חרה,
מה היה שהיה כל כך נורא?
לא השבת, ראשך הזהוב הפנית הצידה ואנקה חרישית נשמעה,
וראיתי למרות שהסתרת, כי לאיטה חמקה לה מעיניך דמעה.
|
ואם הייתי רואה אתך ברחוב מולי,
אפילו מחייכת אלי חיוך מזמין......
|
הבדידות הפכה להיות חברה טובה,
כתבתי ושרתי לה,
ביליתי שעות בחברתה,
אבל האמת - נמאס לי ממנה.
|
ביום הזה של חג האהבה,
יש כאלה שיושבים עם דמעה בקצה העין.
אותם האנשים שיש להם הרבה מה לתת,
אבל אין להם למי.
|
בין קירות חדרי,
המגינים עלי מהעולם שבחוץ.
בין קירות חדרי,
האופפים אותי בהילה של התרגשות,
|
בעולם הוירטואלי
יכולתי להיות נפש תאומה
לחיות בדמיון או לחשוב רציונלי
לגוע ולהיות תעלומה
|
אם יש סיכוי,
או שזה הזמן
להפסיק להאמין בחלומות.
להיות על האדמה, מציאותי.
|
כשתחייך
יהיה זה חיוך חצי נבוך וחצי משועשע.
|
כשנולדת,
הבטחתי לך להגן ולשמור.
להוות משען ותמך
|
הם רצו להיות יחד,
אולי זוג נאהבים.
אך הוא משם והיא מפה,
שני מקומות רחוקים.
|
הלכתי לאיבוד בין נחילי האנשים
אשר הקיפו בטבעת חנק.
|
המפלצת ירוקת העין,
כך היא נקראת בפי האנשים,
אשר פגשו בה פעם אחר פעם ועדיין,
את טעמה של הקנאה חשים.
|
מעבר לקו, להררי האי-ודאות,
חברנו יחד לגלות את התמימות
והיופי שבחבירות.
|
ובכל שעה ניגשים
כמו היו הם חברים ותיקים.
|
הקיץ מראה
סימני דעיכה,
רוחות מנשבות
החום נחלש.
|
חיוך,
קריצה מבחוץ.
חיתוך,
ליבי בקירבי נתוץ.
|
חלום,
אחיזה במציאות שבורחת מבין האצבעות.
חלום,
דמות מטושטשת מבעד למסך של דמעות.
חלום זו משאלה כמוסה, סוד מלא צבע.
דברים שלא יתגשמו בדרך הטבע.
|
היא רוקדת במרכז
התלתלים שמסגרו את פניה
נעו עם הרוח
בעוד היא השתלבה בשדות הפרחים.
|
ילדת ים,
נצנוץ אהבת אכזבה בקצה העין.
ילדת ים,
מבט עצוב וקצת תמימות עדיין.
|
שלשון הים מלחכת את החוף לרגלייך,
שמישהו ממטיר נשיקות על פנייך.
ותדעי שבכל זמן ובכל מקום,
יש לך מישהו שאליו תוכלי לפנות גם במציאות ולא רק בחלום.
|
כשאוהבים, העולם נראה אחרת.
כשאוהבים, גם האפור נראה ורוד וזוהר.
כשהוא מגיש לך ורד,
אתם יחד, שום דבר לא בוער.
|
לבד על הבמה
מולכם חשוף כל תזוזה גלויה.
לבד על הבמה,
15 דקות של תהילה.
|
תגידי מה לי את עושה?
האם עשיתי לך דבר שאינו טוב?
למה בכנפי אינך חוסה,
אלא משאירה אותי מדמעות רטוב?
|
לזו שכתבתי לה
וחיפשתיה
אך לא אדע
אם יצירת דמיוני היא
או שמה נודדת בדרכים
ואולי יושבת בגנים?
|
בראי הנפש, בגוף נסתר.
שוצף, גועש מעט נמהר.
מספר כי משהו רוחש וכמעט נגמר,
סוד אפל, לחץ שנשמר
|
לילה מוזר
שהיית פה לידי,
הבעת פנים כל כך שלווה
כמו ידעת שיש לך הכל.
|
מסתובב כסהרורי,
והדמעות חרישית זולגות,
לדעת שבך כלל
אין לי סיכוי לזכות
|
לפעמים אני רוצה להביע,
ולא יכול להגיע.
|
לראות את העולם בוורוד,
משימה שלא תמיד קלה.
לראות את העולם בוורוד,
כשהיא את ליבי נטלה.
|
יושב פה לבד וחושב,
נותן ללבי לפרוח,
סביב הכל חשוך ורק מרחוק מואר קצת,
אך מראה פניך עולה מולי וצף.
|
אני מהרהר בך,
ועדיין חולם.
מראה פנייך עולה בעיניים,
וקולך מהדהד בראשי.
|
באותו מקום חודש אחרי
תר ועומד על יד הבר, עוד קצת יין בכוס נותר.
|
ענן עשן מעל התפוצצות רימון
שגרגריו נתזו לעבר הצלחת.
|
אומרים שגוף חסר מנוחה,
יכול להסתיר נשמה שלווה,
|
רוצה ולא מעיז
הספק, הדמיון והאשלייה
|
לפגוש בהם שוב להזכר,
לקרוא את המתכתבים - להשאר
באותה תקופה של לפני כמה שנים,
עת היינו צעירים יותר וקצת פוחזים.
|
ניסיתי, אני יודע שניסיתי.
הדמעות וההסוסים, הבנתי בזבזתי את זמני
|
את האמת נמאס לי לשקר,
נמאס לי ממך.
אני לא מוכן לתת לך יותר לשגע אותי,
עשית זאת מספיק.
|
נפילה חופשית ללא דאגות ומענות
אל תהום שחורה
מבט לאחור
אל קצה המנהרה
המתרחק.
|
כה מוכרת וכה זרה
כל- כך קרובה וקצת רחוקה.
לפעמים נדמה לי
שאנחנו מכירים טוב כל כך.
|
הגשם שטף את דמעותיי
הרוח מצד לצד טלטל את רגשותי.
|
חיוך החורף וזעם הקיץ,
נפגשים שני עולמות שונים.
|
על זה בדיוק רציתי לדבר איתך,
אבל פספסתי את ההזדמנות,
|
מתוך מסכי העשן היא עולה,
ובעיני מי שהביט ראה,
אך באדם שאינו זוכר דבר,
מצד אחד ברור ומצד שני נשבר
|
צלילי מפוחית חורקים ומנסרים את הדממה
על דיונת חול אי שם מול הים
צרימת תו
|
פרידה, אותו רגש כואב,
פרידה , ושוב הלב דואב.
כשבא הקור, שנכנס והכל נראה שחור.
|
רחוק מהלב הלוואי שהיינו,
רחוק מהעין היינו בכלל.
אז למה זה לא עזר
להפחית את הכאב שחזר?
|
חרדה וצינה בקריאת טווס,
אישון בנקודה
|
שוב החורף הגיע,
ובמיטה הזוגית מכווץ בפינה אחת
אני שוכב לבד.
רוחות וטיפות מדפקות על החלון
ניתכות באדמה.
|
בדלת הכניסה
מוסתר על ידי החשיכה
מתבונן בכם
אחיי ושותפייי
למילה ולברית.
|
בראיית הזמן ככל שעבר
דברים השתנו
מה שפעם בינינו חבר
החיים לא נתנו.
|
והיא? מהבהבת מולי בלעג
ומרצדות החושך נוגעות.
|
תמר,
מעבר לקו, מעבר לצלילים.
תמר,
כפרי בשל מבחוץ,
אך ילדה מפוחדת מבפנים.
|
אני מסתובב עם חיוך גדול,
חיוך של אושר שנוצר אתמול.
חיוך שנוצר בשעה טובה,
|
זה לא מובן,
הנפש התאומה של כולם.
המאזין, החושב המייעץ.
פעם מיטיב ולפעמים משמש לרועץ.
|
בליל קולות
מתערבב ומתערבלל
|
דעכת,
לא לאט נגמרת,
התפללת בסתר ליבך
וכולנו היינו איתך.
|
כותב, מקליד ברצף. לא עוצר רגע לנשום, להסתכל, לחשוב ולערוך.
מה שייצא זה מה שיהיה. את כל התסכול, הכעס, הבדידות, הערגה
והחששות. אנסה להוציא החוצה, לא במילים גבוהות ובשפה ספרותית,
זה יחייב אותי לחשוב, אלא במילים פשוטות כמו שיחת רעים רגילה.
|
במקום להיות באוויר הפתוח,
אולי בשפת הים עם החול בין הידיים,
עם ענבים או תפוח,
אבטיח קר או סברס בין השיניים.
אני פה סגור בחדר,
עם חלונות קטנים וסורגים.
|
ברגע המכריע
5 דקות לפני,
כשהספק גווע
והפחד שוב עולה.
|
המפלצת ירוקת העין,
כך היא נקראת בפי האנשים
אשר פגשו בה פעם אחר פעם ועדיין
את טעמה של הקנאה חשים.
|
שאלת, ועניתי.
הרהרת, והקשבתי.
כעסת, והרגעתי.
היית מדוכאת, ועודדתי.
|
נופים חולפים,
שקיעה, עצים ופרחים.
אנשים עוזבים
הולכים רחוק - אנשים הפוכים.
|
ראיתי אותך יושבת בצד,
ומבט נעוץ בחלל
על פנייך היתה רשומה טרדה
מן תסכול או התגרות בגורל.
|
התברווזתי לי יום אחד בפארק הירקון
|
שקיעה כתומה מהחלון הצופה אל המרחק
|
תמונות שצולמו לפני 3 שבועות בין חמש וחצי לשש וחצי בבוקר
בכנרת.
|
מה אפשר להגיד על תמונה כזו?
|
מבט מקרוב
עולם מוסתר שנחשף
|
קנגורו - החיה האוסטרלית שמרגישה פה בבית
|
מישהו זוכר לפני כמה שנים את הסופות במכתש הקטן?
ככה זה נראה כשהכל נגמר
|
נוסע אל הלילה
צועק לחשיכה
שהיתה לי אהבה
שגוועה
|
הבילבול שמסתובב סביבי
כמגע של קסם שווא
למרות שבדמיוני
ראיתי את שצריך להאמר.
|
ובליל התקדש חג ברחובה של עיר,
הייתי מהלך בין הבתים יחידי
אל מקום ההתכנסות, המפגש.
|
עברתי שם שוב,
באותו מקום על על צלע ההר,
בו הבתים נראו
כאילו הזמן עצר.
אך האנשים גופם
מדגישים איך שהזמן עבר.
|
ככל שחולף הזמן,
הייתי רוצה לדעת
כיצד הסביבה מסווגת אותי.
|
שואל על פרחים שנבלו,
ועל אנשים שהלכו,
שואל על הילדים שגדלו,
ועל הציפורים שפרחו.
|
ידך נוגעת מעבירה בי רעד,
צמרמורת בגוף.
שוב נועץ בך מבט,
ואת אפילו לא רואה,
שאני שבוי בך כך.
|
נגענו יחד
בקצה קצהו
של אושר - אולי.
|
הקירות חונקים
אך המרחבים מסחררים
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
לאיש הרע תמיד
יש יותר נשק,
אנשים,
טכנולוגיה, מידע
פנימי, קשרים,
כסף,
אינטיליגנציה,
בגדים, בחורות,
סגנון, נדל"ן,
רכב וכו'.
האיש הרע תמיד
מפסיד.
המדריך למתחיל
בהוליווד |
|
