[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
יונצ'ו ה.ב.


אל היצירות בבמה האהובות על יוני מגידאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי יוני מגידאל היוצרים המעריכים את יוני מגיד
אוהב לחייך, לצחוק, לנגן, לרקוד, להיתפרע, להישתגע,
לקרוא, לכתוב, להנות, חברים, משפחה, אנשים טובים,
טיולים, הופעות, ים, טבע, בית, חוץ, ארץ, חו"ל,
לבכות , לצעוק, להיתאכזב, להיתפעל, להיתרגש, את
העבר, את ההווה, כנראה שגם את העתיד, ספורט, אהבה,
געגוע, ועוד ועוד ועוד...
בקיצור, אוהב את החיים ומנסה להנות מכל רגע...

נולד בשנת 1988 ומאז מנסה לתרגל ולשנן את הפעולות
הנ"ל, עד שיבוא לו אולי לנסות לתרגל דברים אחרים...




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
לפעמים, אפילו לעיתים די קרובות, נהגו שלושתם להיפגש ביחד. הם
שיחקו, דיברו, אכלו ושתו ולא היו צריכים יותר אף אחד. פשוט אף
אחד מרוב שהיה להם כל כך נחמד.


לרשימת יצירות השירה החדשות
תחושתי
וכמו שחשבתי החומות נפלו,
וכל הסיפורים התערבבו והתבלבלו.
אחד בתוך השני, סיפורים אין ספור,
בגלל כל הזמן שנשאר מאחור.
שלא דיברנו ולא נפגשנו, איזה הפסד
ולשקט שהיה לא נשאר אף הד.

מצב
דמעה זולגת לה על הלחי
נופלת לה אט אט,
עד שנעלמת בין שפתיה
שם היא עוצרת ונבלעת.

אהבה
אהבתי אלייך
הציתה לי את הלב.
כמו הסנה הוא בער בתוכי
ואיננו אוכל.

זכרונות
כמה מושלם היה הרגע.
המסכים יורדים
וכל הרעשים ברקע.
האורות נדלקים

תחושתי
הים לשמיים,
כמו שפתי לשפתייך.
המחשבות מציפות,
הזיכרונות מצטברים,
העיניים דומעות
מתוך געגועים.

הזמן אובד
הישר מתעקם
חלוף האמת
נכנס ערפל

אהבה
לא יכול לכעוס עלייך
אחרי שצועקים,
כשהדמעות על לחייך
הן נראות כמו נטיפים.

הרהור
זה כבר זמן די רב
שרציתי לכתוב.
עכשו אני יושב
והגלים שוטפים

אהבה
חסר משמעות
ריק מתוכן,
במרדף אחרי
הבלתי מושג.

הגות
איך אדע שלא שיקרת?
לא אוכל לדעת זאת לעולם
רק הזמן יגיד את שלו.
יוכיח אם חיכיתי כל הזמן לחינם

אהבה
אני הייתי רק סתם,
את היית מיוחדת
יפה מתמיד
מושלמת.

געגוע
על ענן הוא שוכב על הגב,
ממסעו שב
עכשיו.
טייל בעולם
בכל ארץ,
כשהיה צעיר
היה לו עוד פרץ

עיגול של דשא
מסומן על ידי שביל צר של אבנים לבנות,
מחולק לשמונה חלקים
שמסומנים על ידי שביל צר של אבנים לבנות,

אהבה
מילותייך חדות ודוקרות
כמו חיצים שנורים מקשת,

עצב
הנה היא,
היא פה כבר מנצנצת,
היא מוכנה,
היא בשלה,
ופתאום מתחרטת.

ארספואטיקה
לפעמים זה הולך לאט.
הכל הולך קשה
מילה אחרי מילה
היד מתכווצת

היא עמדה שם
מפוסלת בשמש
היא פשוט עמדה שם
היא רק עמדה.

אהבה
היא לא כמו כולן,
עיניה הבוהקות, היפות
משתוקקות להרגיש.
היא לא כמו כולן,
מבטה החודר
חם ורגיש.

שואה
אבל דבר אחד הם שכחו

שאת התקווה הם לעולם לא ייקחו

כולי רועד בלי הגיון
נוטף זיעה קרה,
בינתיים התותחים רועמים
עוד פגז נורה.
מכונס בתוך עצמי
והידיים על הראש.

השפופרת מונחת מנותקת
המקלחת שוב שוטפת.
חזרתי,
כנראה אל עצמי.

הוא היה.
הוא לא יהיה עוד.
רק בזיכרונות לאלה
אשר הכירו אותו וידעו,

ילד גדול
תזהר לא ליפול,
תמשיך לחיות
בלי לחשוב.
איך קרה?
פעם לא פחדת.
גדלת,
התחלת לחשוב.

כאב
הבכי חודר מגופי
אך הדמעות עדיין
אינן זולגות.

עצב
רוצה לבכות
סתם ללא סיבה,
לבכות שעות על גבי שעות
ללא הפסקה.
להמשיך עוד ועוד
עד שתצא הנשמה
ותיפסק הנשימה.

אמונה
מה אני אגיד
למי אני אודה
בתור מי שלא מאמין
אבל מתחשק לי להודות.

זכרונות
להתמכר לכאב,
לא לפחד מהפחד
ולרדת הכי נמוך שאפשר

ריח הבושם שלך נשטף באוויר
משכר חושים,
הולך אחריו כמו חתול ושמנת
או ברק ואז רעמים.

אהבה
הנה ליבי, עטוף בסרט,
שיזכיר לך אותי,
בכל אשר תלכי,
שיקשור אותי אלייך,
שיקשור גורלנו.

הרהור
למה רע לי כשטוב לי?
למה אני כל כך שחוק?
למה אני לבד?
למה אני חושב על העתיד
ולא חי את ההווה?

תחושתי
שם מצאתי את השקט.
נגעתי בו
הרגשתי אותו על שפתיי
בין אצבעותיי לקחתיו

רק רגע אחד קטן
חכו לי רגע
רק רגע אחד קטן.
לאן אתם ממהרים?

אכזבה
מטביע יגונך
בטיפה המרה
כך היא נהגה לומר

תחושתי
זו מין נשיקה כזו
שמשאירה את כל הגוף קפוא
הלב מייחל לעוד והשפתיים יבשות
למרות שהיה רטוב ולוהט.
זו מין הרגשה כזו

ארוטי
לחישה שקטה באוזן
הבל פה חמים,
יד מחליקה על צוואר
לאורך הגב.
נשיקה קלה, רכה
חיבוק עדין
עוטף הכול
אבל מתוח.

בדידות
תוהה מה מקומי פה
ולמי אני מועיל,
אם את אף אחד
אני לא מעניין.
אולי לא היה שווה
להיות נחמד כל כך.

שואה
כאשר עשה מה שעשה
ניכרה בו הבדידות
למרות כל מכריו
ניקרה בו הבדידות.

בדידות
נרות מאירים בחדר חשוך
ואיש מבוגר יושב על מיטה
חלון פתוח אל החוץ
בבקתה בשומקום.

תחושתי
השקט נותן והשקט לקח
דברים שהרעש אפילו לא מדמיין.
היחד שהיה כל כך בטוח ומבטיח
רק נעשה קשה ומאיים.

יחסים
תקשיבי הוא בכלל לא לומד
חוזר על אותן טעויות שוב ושוב,
יודע שאת שוב תסלחי לו
ויש לו לאן לשוב.

סוריאליזם
הכוכבים משולשים
מרובעים המאורות
מתערבבים זה בזה
שמש וירח
יום ולילה
את המציאות זונח.

תחושתי
את הרגעים היפים
ואת כל החיוכים
את דמעות הבכי
את זיעת הסקס

אולי גם אח"כ תביני בסוף,
שיש לי כוונות וזה לא סוד.
אני רוצה אותך.
עד עכשיו לא הבנת עדיין,
הגיע הזמן לספר לך,
שתחשבי על זה בינתיים.

אולי זה סתם
פשוט התחברת
לים, לגלים,
ואתה תתגעגע הביתה.
נקשרת לכול.

שכול
הלילה רטוב,
הגשם שחור,
הטיפות זוהרות,
אור הפנס חלק.

האם מיצה ויפסיק
או שעוד יש לו לאן
ויש לו עוד מה
לחקור, לחפש, לראות

כלוא בחרדות
נעלמים הזכרונות
מאיפה אתה בא
לאן אתה הולך
למה הכל צריך להיות עכשיו מייד
מה לך כל-כך בוער

אכזבה
זה לא מתחיל כשבא
וזה לא נפסק כשמתחשק
זה אמון שנבנה
לאט ובשקט.
את לא יכולה פתאום
לנטוש
אחרת תישארי
לבד.

גם בלי להגיד כלום, רק לחבק
בכוחך להעביר כל פגיעה,
ואם תנשקיני, נשיקה קטנה על הלחי
תעבירי הכול עד הנפילה הבאה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הטבע מסביב משמיע את קולותיו גם הוא. האדמה מתנשמת, העצים
רוחשים, העשב לוחש, העננים מתנשפים וההרים מתבוננים חרש.

היא ואני
המחשבה הזו - התחושה הזו, לא תעזוב אותך לעולם. כל רגע בחיים
כל מה שאתה מנסה זה למצוא את מה שייתן לך את אותה תחושה. לחזור
לרגע הזו ולחוות אותו שוב.

אהבה נכזבת
למה לפני פחות משנה לא חשבת על זה כאשר ניסיתי אני את מזלי
להשיג את ליבך, שהיה אז כל כך קר ואטום? למה נפתחת רק עכשו
ודווקא למישהו שאת לא מכירה? למה שרפת את ליבי? למה ירית עלי
את חצו של השטן?

לעצום את העיניים ולהפליג אל החופש שנמצא בכל מקום שראית או
לא, שדימיינת או לא, שהרגשת. כל מקום שהרגשת אי פעם, גם אם לא
ידעת לתאר אותו בדיוק, גם אליו אפשר להגיע.

הרהור
נכון שאולי זה יהיה כן, ונכון שאולי זה יהיה לא. כנראה שרק
בסוף השבוע אוכל לדעת אם הייתי צריך ללכת על זה עם החברים כנגד
הרגש, או להישאר מאחור ולוותר בגללו. כנראה שבכל מקרה הייתי
משתגע. ככה זה עם אהבה.

יסורים
רק פעמיים בחיי הכאיבו לי ככה שלא היה צורך להגיד איפה כואב,
כי פשוט כאב בכל מקום. בכל נים, בכל שריר, בכל תא. כל עצב
בגוף, כל עצם, כל איבר. בכל מחשבה את מכאיבה, בכל נשימה, כל
לחישה. כאב מייסר.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
כבר קנית לה טבעת. טבעת יפה מזהב לבן עם יהלום קטן. נוצץ ובוהק
כל כך, עד שהוא מסנוור ממש כאשר השמש קורנת עליו. היא הייתה
מונחת בקופסא קטנה שנתנו לך בחנות שבה קנית אותה. הכנסת אותה
לתוך שקית קטנה, גם אותה קיבלת באותה החנות.

שניהם קמים ביחד. הוא טיפה אחריה. אולי ניסה למשוך את הרגע.
הוא - חולצה לבנה. מעליה מעיל חום. ג'ינס פשוט. נעליים שחורות
אלגנטיות. צעיף.
היא - חולצה לבנה. מעליה מעיל שחור ארוך. מכנס אלגנטי, אבל
עדיין פשוט. נעליים עם עקב קטן. כובע שקנתה שבוע שעבר עם חברה.




אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
אם אני מתחיל
לעבוד היום
ב-23:00
זה אומר שאני
מתחיל לעבוד
היום ב-23:00


טמבל משלים
בגרות בחשבון


תרומה לבמה





יוצר מס' 58027. בבמה מאז 30/12/05 18:55

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליוני מגיד
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה