|
יונתן נולד ב-4 לאפריל 1985 ברמת-השרון, בה גדל כל
חייו. יונתן אוהב מוזיקה, בעיקר רוק. נהנה לקרוא
ספרים, לגלוש באינטרנט, לעשות סקי, ולשחות בים.
בתיכון היה נער מופנם סגור ובודד, מה שנתן לו "מוזה"
לשירים רבים. תקופה מסויימת היה אופטימי ובטוח
שהדברים יסתדרו, ושיריו היו אופטימיים בהתאם, אלא
שבסוף דצמבר 2004 עבר יונתן חווייה קשה שבעקבותיה
איבד כמעט לחלוטין (אבל לא לחלוטין) את האופטימיות
שלו, ושיריו הפכו למעט יותר עצובים ומהורהרים.
בתקופת התיכון הוא התנדב במשך שנתיים במח' נוער
בביה"ח הפסיכיאטרי בנס-ציונה, התנדבות שתרמה לו הרבה
ובהשראתה נוצר השיר "דם אדם זורם בעורקייך". כיום
יונתן חייל בצה"ל, ומשרת בחיל התותחנים. שירים
מומלצים: "דם אדם זורם בעורקייך", "העולם ממשיך
להסתובב", "סיפור הקסם והאש", "לפרוץ את החומות",
"כוכב נופל", "הבלדה לאברהם אבינו" וכמובן שאתם
מוזמנים לקרוא גם את השאר.
-------------------------------
"הילד שבי, מתבונן בגבי
לרגע איתי ולרגע נגדי
הילד שבי
הילד שבי כבר כמעט מחונך
פוחד במיוחד להיות מגוחך
עד כדי כך
רוצה להעיז, לא תמיד מסוגל
חושש להגיד מה שלא מקובל
ואם את תעמדי לצידי
אם תביני ולא תלעגי, אם תכירי
קבלי את הילד שבי"
מתוך "הילד שבי"/מלים: רחל שפירא; לחן: יזהר אשדות;
ביצוע: דני בסן
"כן, עסקה", ענה אלוהים בנימה של פשטות. "אוקי, במה מדובר?"
שאלתי, כשאת ההפתעה בקולי מחליפה הסקרנות. אלוהים הסתכל לתוך
עיני ואמר, "אני אתן לך את אהבתה של הנערה אותה אתה כ"כ רוצה,
אבל בתמורה, אני אקטע לך את יד ימין. מהמרפק ומעלה".
|
דרור הניח את העיפרון ונשען אחורה בכיסאו. "מתי אתם עוברים
לבנימינה? עוד זמן קצר, לא?" הוא שאל את אילן.
|
הדרך עוד מעט תגיע לקצה
ואני אחזור לראות
את זיו פנייך
אחזור לנשק נשיקות חמות
את זוג שפתייך
|
את אינך מתה, אלא בחיים,
כל מה שיש לך כרגע, זה כמה רגעים קשים,
ויופייך שובה-עין, וחברתך משמחת את הלב,
ודעי שמי שאיתך אותך אוהב
ואל תתני להם לדרוך עלייך
כי לפני ואחרי הכל, דם אדם זורם בעורקייך
|
כי אלפי שנים אחרי לכתך
אלפי מאמינים הולכים בדרכך
לוקחים דוגמה מאיך שהיית מוכן להקריב את בנך
|
כי מה שישאר מהדרך יהיו זכרונות טובים
של חברים וחברות שכולנו אוהבים,
כי עכשיו אנו ניפרד, ומי ידע מי נתראה שוב,
ולמרות שזה כואב, כך זה צריך להיות - כי זו דרכו של עולם
הוא ממשיך להסתובב
|
שיטות טיפול רבות אני מנסה
ושום-דבר לא עוזר
אני לא מתרפא
|
ומכל הזיותינו אין ממנה יותר בוגדנית
התקווה היא יהלום עשוי מזכוכית
נוצצת ויקרה מבחוץ, אך מזויפת וריקה מבפנים
|
לחבק אותך בין זרועותיי
להרגיש את שפתייך שוב על שפתי
ללטפך, לתת לך זר ורדים,
|
ואני אמיתי, אבל כמו אסיר, רוצה את החיוך אלי להחזיר
רוצה להנות משמחתך, שתשחרר אותי, ומאהבתך השופעת
כי אני אוהב אותך, עד איבוד הדעת...
ואני עוצר, ולא יכול, למרות שמה בסך הכל ביקשתי,
בך,
לגעת.
|
רציתי לכבוש לב של נערה,
אך נתקלתי בחומה בצורה.
אזרתי אומץ, אספתי כל כוחותיי
ויצאתי למערכה,
אך נחלתי מפלה מרה.
|
ואתה נופל לקרשים, קם,
ולא נכנע
ומחזק שוב את הגנתך הרופפת
ניצחת בקושי, אך רק עד המאבק הבא
החיים הם מלחמה שלא נפסקת
|
"הסתובב, התרחק, אם אינך מעוניין שוב להיפגע"
זעקו השומרים בזעקה רמה
אך מול עיני עמדה רק האהבה
ואני קרבתי אל החומה
חץ אחד אלי נשלח, וחץ שני נורה
אחד את זרועי שרט, האחר החטיא
אך אני לא עצרתי את לכתי
|
הגלים השקטים נמרחים על החוף
והנה הבדידות הגיע לסוף
שפתי על שפתיה, נשיקה ראשונה
הקסם שחיכיתי לו כל השנה
|
הלוואי ויכולתי להורות לשעונים לידום
שהזמן יעצור
לצוות: "שמש בגבעון דום"
ואז תאהבני, כפי שאני אוהב אותך
|
כי למרות התקדמות והישגים, עודני דורך במקום
נתקע בבוץ וגורם לליבי לרעוד
כי כל פעם שיגרה אחרת היא מרכז חיי
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
ובתרגום חופשי:
"איכלו אותי"
צרצר מצטט את
בארט סימפסון. |
|
