|
הוא שחקן מיומן, הוא יודע לא להתפתות להימורים וריגושים, ועל
זה אני בונה
בביטחון שבהאמנה שיש לי 6-6
|
בחוץ שרב בפנים מזגן
בחוץ גינה בפנים מחסן
בחוץ שאון בפנים מוגן
בפנים חנוק בחוץ מואר
|
אני ואשתי מדברים אהבה.
מלב אל לב.
שוב הוא שכח את הזבל.
עוד פעם חביתה.
|
ושוב העט יתום
ושוב מילה בוערת
אני אני אני אני אני
|
בואי זבובית נחמדת אל בית העכביש.
טיפות טל מתוקות מצוף, שתי בקשית.
נוחי בערסל הרשת הדביקה
עת בוא העכביש וידביק לך נשיקה.
|
כשנכבה האור נפקחו העיניים
וראיתי איך ספק הופך ודאות
בחושך מוחלט בו ידיים יודעות
היכן שפל, היכן גאות
|
אני עכבר המעבדה שלך
עלי אתה עושה ניסויים
עושה ניסים רק במחשבתך
הסטטיסטיקה גלויה.
|
דבר אל הצמח אולי הוא שומע
אולי הוא יודע, אולי הוא שמח,
אולי הוא עצוב. בודד מהצוף
שבפרח עזוב, מחכה לדבורה
|
קצרו ידינו מלהושיע בתפילות
וקצרו עינינו מלבחון ולראות
נסגרה הדלת המובילה לבאות
נטרק החלון המראה נסתרות
|
חפש משפט אמת
אהיה בורר - את מילותיי, ידיעותיי בקפידה
מחשבותיי על פי מצפוני
יוליכני בנקודה
|
רצה הבצל להיות תפוח,
נאסף בעודו - ירוק כמו תפוח,
קיצץ זנבו וראשו הפתוח,
חיטא ריחו והתבשם בעוז רוח,
|
קיבלתי טיפ,
יד ביד עם הקורא
למחוזות הדמיון
כמלצר מגיש
|
עם המציאות אל אבא אלוהים
אשתוק לא אשקוט
אישיר מבט, לא אבעט
אולי רק קצת.
|
הוזמנת לארוחה - אמר האופה
אך מטווח בטוח - אמר השומר
אכול כאיבת נשמתך - אמר השוטר
לאחר ארוחה - ארכה לשינה, אמר השופט
|
מרגע לרגע אל רגע ורגע.
זמן עובר ואין זמן.
כל כך הרבה דברים לא הספקת בזמן שהתבזבז לך בחוסר מעש.
זמן שנוצל היטב בחוסר עשייה.
|
העד בפני השופט
שריטה מוגלדת בלחיו, כזכר המכה.
טבעת יהלום בשקית - עדות מדממת
למה שהיה בכיכר.
|
תן לי את זה חד וברור
קר וצורב, לא מסר שבור
ישר כמו סרגל
לא מתפתל
|
אקח את ליבך, ואחליף אותו בשלי
הלב שלך צריך תיקון.
אתקן את ליבך, בינתיים השתמש בשלי.
ועוד מעט, שוב נחליף.
|
עומד במסדר זיהוי, אך מי הוא האיש?
סידרתי שערי, משחתי זקני, מוכן למפקד
אך מי הוא האיש?
הרמתי נדן, שלפתי חרבי
|
אני חבר בכת השטן.
מקים תא שעוד אין בו משתתפים.
שטן יהדות, שבא לעצרן
של אמונות ותפיסות טועות.
|
טוב חבר קרוב מאח רחוק.
חבר אתך כשקשה, חבר אתך בזמן צרה.
חבר המספק תמיכה והבנה.
חבר אתך ברגעים של נחת, חבר אתך ברגעי שמחה.
|
עכשיו שיר בלי חרוזים
מתעקש על זה שיהיה לי טוב
מתעקש
|
יבלית מכסה את השדות.
בשדות חיטה עשב צומח.
מוצץ מים גנובים.
תובע מקום.
|
גלעד שליו
שלם בגבעותיו
בגבעוליו יתפיחו
שעורים עליו.
|
דברים שהייתי אומר לילדתי הרוחנית אילו הייתה לי:
את סיני, ההר הכי נמוך שהוא עדיין הר.
ממך תצא תורה.
|
אנחנו לוחמי חופש
לוחמי אור גנוז
ואישתי החולה, נפשי הבריאה
ממנה כוחי וממנה עוצמתי.
|
בכל פעם שאני מגלה אי חדש,
אני מחריבו מהיסוד.
בונה בו את כנסייתי,
כדי שאוכל לבצע בו את דתי.
|
עשר מטבעות יש לי בכיס,
כמספר הקבצנים שאולי אפגוש בדרך.
הדרך ארוכה ויש בה קבצנים הרבה.
מדי פעם אני מתגעגע לתקופה שבה גם אני הייתי קבצן.
|
אני עוגן - אליו מחוברים עפיפונים בזמן סערה.
אני שקט - אליו חוזרים כשצמאים.
נוצות ציפורים נאחזות בשמיים,
השמיים נאחזים בנוצות ציפורים.
|
שלום לך פרח נעול
שלום לך פרח חייכן
למה תנעלי שפתותיך פרח נעול?
|
ציווני הרוחות: לך וכתוב.
נשפכה כנהר לשוני
נקשו כתופים שיניי
וקולי רעד
|
חבר הציע לי לכתוב שיר,
אז אכתוב. שיר ואקטוף.
שיר ואכפוף. שיר ואטרוף
סיר של בשר בקר בצר
|
חפש רגע של אמת.
כאילו לא חיית באמת עד
הרגע - נוצץ של זיכוך דעת.
על דעת עצמך חפש אותו.
|
עומד אני מול שוקת שבורה
עומד ומסתכל, עומד ומסתכל מול המראה
אנה אפנה שואל אני ובבואתי לא עונה
ימינה או שמאלה, ימה או קדמה מחכה לתשובה
|
מר בחור, תתייצב מולי עכשיו
מר בחור, תצטייר מולי עכשיו
יש לך עוד מטלות לעמוד בהן
משימות שזנחת
|
כאן הרי מואב הושט היד וגע בם
מדליק עוד סיגריה, והסיגריה שלמה
עוד לא נפל בדל משיפתותיה
מתבונן באש
|
לביתי אשוב
צערי גושם בחוץ
בדמעה אשב רטוב
|
בלע את לועו כארי
מלא כסותיו בצוף.
ברא שורשיו
בלם ניצניו - שלא יקטף,
|
הרצפה זזה
זה לא הרקדן
הרצפה זזה
רעידת אדמה, רקיעות בשחקים
|
כי אמרת: שרק אעזור, שְרק ואעזור.
זרום עם המחשבות
ותן למחשבות לזרום.
ונפשי מתרגשת מחששות
|
קלל אותי בקול מוחלט
שלנצח אחשב, לנצח אתחשב
ואחשוב חשבונות.
שאדע בבירכתך
|
טובעים בים של ייסורים
ואני נהר מבעבע.
אני לא צריך לרצות
ולא רוצה להצטרך.
|
תו מוזיקה מכה בגיטר
תו שגוי, אחד ליד
נחזור עליו שוב. על טעויות לא מוותרים.
נדלג לתו הנכון. הרמוניה שלמה
|
העשבים קמלים על אפר ליבך אבא
הוליכני עד הסיגריה
שם תוכל להקשיב לאש הדועכת
שאתה כה אוהב
|
תודה על הטיפה שעל לחיי
על שהתור מאחורי
על המזל שנפל בחלקי
וגם על כל החרא שאני אוכל
יונה יקרה
|
טוב עשה אלוהים שנתן לנו בינה
רע עשה אלוהים כשלא היטיב עמנו
נגמר עידן הפחד.
אנחנו הוכחנו את עצמנו לאלוהים והוא לנו
|
תקן תפילות.
תכס טקסים
כנס נושים,
הטמע מעות.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
הלכתי לגרפולוג
הוא ביקש כתב
יד, שלחתי אותו
לדף האחורי
שיקרא מה
שכתבתי, הוא
התבאס עליי, כבר
חשבתי שאני
פסיכו...משהו,
אבל הוא הרגיע
אותי ואמר שאני
סתם לא מצחיקה.
הדס עמיר,
מתנחמת בדרך
לעוד סלוגן
מאושר. |
|
