|
בחדוות נעורים הדממה בי רוטטת
אני אדון לעצמי ואולי לכולם
|
זה אני שמכתים בחיקי את הלילה
או רושם את דמעות יגוני במכחול של כאב
אין זה אחר המגשים את הצער
שונא את עצמי פחות את הכאב
|
|
|
אבל אדוני
השופט, לא היה
לי מושג שהבמה
הזאת היא חדשה!
אפרוח ורוד,
גם בלי שביקשתם. |
|
