|
אני זוכר את אותו היום...
על הרצפה שלולית דם,
מסביב רעש המלחמה האיום,
ובחלונות צלליות אדם.
|
בין ייאוש לתקווה,
על סף תהום מתנדנד,
לא אכפת לי ליפול,
לא פוחד מהשד.
|
מתחילת דרכי
איתני הטבע אלי מתנכלים-
הרוח זורה חול בעיניי
והשמש מכה בי בלי רחמים.
|
וברגע של כעס,
בלי לחשוב פעמיים,
לקצה הסלע צעדתי,
וקפצתי למים.
|
|
|
בקשר לסלוגן
מקודם:
גם אחותי עבדה
שם |
|
