|
אני זוכר את אותו היום...
על הרצפה שלולית דם,
מסביב רעש המלחמה האיום,
ובחלונות צלליות אדם.
|
בין ייאוש לתקווה,
על סף תהום מתנדנד,
לא אכפת לי ליפול,
לא פוחד מהשד.
|
מתחילת דרכי
איתני הטבע אלי מתנכלים-
הרוח זורה חול בעיניי
והשמש מכה בי בלי רחמים.
|
וברגע של כעס,
בלי לחשוב פעמיים,
לקצה הסלע צעדתי,
וקפצתי למים.
|
|
|
זאת אישה יא
מפגרים!
אתם לא רואים
שהיא עשתה
גבות!?!?
ויכוח יוצרי במה
על האישה
האדומה מלמעלה |
|
