|
ניגש הגזר אל הכרוב
שפך לבו כי הוא עצוב
|
500 שקלים חדשים
13 גרם
נוסעים במושב האחורי לקיבוץ
|
רגעיי יאוש קטנים
רגעים שמרגישים כמו שנים
|
בפאתי גינת הירק הקטנה שלי,
בפינות נסתרות, חשוכות, אפלות
בין תותים שובבים ופירות יער אופטימיים
|
בין משפט לדמעה, הטחת בוץ בפני.
בוץ טמא.
בוץ יהלומים.
קרינה דקה פילחה שגרת יום. הבליחה לרגע ואז נדמה.
|
הייתי רוצה להיות גם אני שם למעלה
פעם אחת לפחות
הייתי מרגיש איך זה להיות
באמת
|
בפינת החי של בית ספרנו יש טווס
בפינת החי של בית ספרנו יש אוגר
בפינת החי של בית ספרנו יש ערבי
|
מאז שהייתי קטן רציתי לצוד עגילים.
למה, הו למה, לא כולם עכברים?
|
ההולכים ושבים לא התקבצו סביב גוויתו
חתולים וכלבים משוטטים לא ריחרחו את נבלתו
ואף הגשם פסח על גופו המרקיב.
|
בער לו הדקל
אש ותמרות עשן נישאו אל על
|
קוצני אינו בהכרח אימתני, אמר לי הזקן החביב.
קשה לאחוז בקלסר משני צידיו,
|
אבשת דממה יוקדת,
והבשר והבשר
אין טוב ממנו בכל הגן שדוף השמש.
או שדוף הצלע.
|
אני חייב להפסיק להשתמש בשורות קצרות
שורות ארוכות עדיפות
בהרבה
|
|
|
חרפרשץ?
הרי זו תמצית
ההוויה הקוסמית
המפעמת בכל חלק
מחלקיו הרוטטים
בהרמוניה של
השלם. היקום
העילאי והמוחלט.
זוהי הסימפוניה
השמיימית
העילאית.
היופי
המיקרוקוסמי
האמיתי הנמזג
לתבנית ה'יש'.
בשוך הסערה
הבראשיתית,
החרפרשץ קם
והיה. קם --
ועלה מן התוהו!
זוהי מהות
החרפרשץ.
או לא.
-סוטרת הקמה |
|
