|
 איך שלא מסתכלים על זה, יצאת אפס. גם הלך לך הכסף, גם ירד עליך
גשם וגם היא לא שמה עליך.
בפעם הבאה שאתה קונה לה פרחים ונעמד עם גיטרה מתחת לחלון,
תבדוק שהיא בבית...
|
Bluesky
הגיח לעולם ב-1981, מאז הספיק לכתוב כמעט על הכל או
לפחות לחשוב על זה. פעם אחת בלבד ניצל את הכתיבה
לרעה אבל זה היה חצי בצחוק אז סלחו לו.
וכך נותרו לי שלוש וחצי שעות להגיע אליה, לשבת על כוס קפה,
אולי עוד פעם אחת TO GO וזהו, היא תצא לי מהחיים או אני משלה.
|
היא אף פעם לא היתה מקובלת, אולי אפילו היתה לעיתים קרובות
מידיי, הבדיחה של השכבה, אולי נחשבה גם פעם לבתולה זקנה, מונח
כבד למדיי, כשאת בת 18...
|
אני יודע שהם קוראים לי בקול, אני שומע את צעקותיהם
אבל אני אינשם, ואותי הם לא ישיגו בחיים
|
פרידה? פרידה היא פינוק ואני לא מבין למה את צריכה לעשות לי
פוזות באמצע הרחוב, כך ניסה להסביר באנגלית מקרטעת לבחורה
מדרומית ללונדון, שכעת אחזה בידו ועיניה איימו, כמו השמיים,
להציף את השניים במטר של מים.
|
כרמלה משקה את הנרקיסים שלה כל יום בשלוש. אני יודע את זה, כי
מנחם עובר על אופניים בצד השני של הרחוב, בדיוק באותו הזמן.
|
אתמול, כשהלכתי לים, פגשתי אחד שחושב שהוא דולפין. היה לו שיער
שחור עד הכתפיים וחיוך כזה מרגיע, שהשתלב יפה עם שבירת הגלים.
|
ואני נשבע שהחתול עשה פרצוף של גועל נפש כי פעם בשיעור חברה,
המחנכת אמרה שגם לחיות יש רגשות ולפעמים הם אפילו בוכים.
|
אבל גם ביום הולדתו החמישי, שכבר חשב שהנה, הכל עובר חלק
ובאופק לא נראתה שום עצבות, הוא נזכר שהלך פעם עם אימו ברחוב
|
איזה עיקול לעזאזל יש במדבר הצחיח הזה??, תהיתי לעצמי
לא הפסקתי להשלים את המחשבה ותהום ענקית נפרשה מתחתינו, מותירה
אותי ואת פדרו הסוס המומים...
|
כשמר הולדן התקשר אליי הייתי באמצע האמבטיה עם גברת בקמן,
שהתנדבה לסבן לי את הגב ואזורים אחרים שהיה לי קשה להגיע
אליהם, או שסתם התעצלתי
|
הוא ידע שזה היה בלתי נמנע. ככה רצה הגורל - מכתוב. לא פעם שם
לב שאת הדברים הרעים הוא מקבל בהכנעה ואילו כשקרה לו משהו טוב
היה שואל את עצמו למה הוא ראוי לכך...
|
היא החזיקה את היד שלי בחוזקה, משתדלת להכאיב, שאדע שהיא שם,
שלא אברח. לא היה לי כוח להתנגד ונכנעתי כרגיל די ברצון,
שזיכרון ליל אמש עדיין מוחשי בראשי או באיברים אחרים בגופי
ביודעי, שאם לא אעשה טעויות, הלילה יהיה זהה.
|
היה רוצה גם כלב, כזה לבן שמקשקש כל הזמן בזנב ומחייך כמו שרק
כלבים יודעים לחייך. "טמבל" היה קורא לו. "טמבל" בוא לפה.
|
הוא הוסיף וכתב - על עיוורון הימים ועל חדות הלילה, על הגשם
שמכה בו מאז היום שעזבה, על האוכל שלא משביע את תאבונו ועל
הרעב שהוא מרגיש בכל דקה ביומו.
|
את לא אוכלת ואת גם לא רעבה. אני אוכל בכמויות, מטביע את
התסכול באלכוהול, רוכן על הרצפה, מנסה להתפלל.
|
עוד רגע והיא תתנפל עליי, יושבת בחדר ההמתנה על הברכיים ונועצת
בי מבטים תאוותניים. "אני אוכל אותך" היא משדרת בעיניה
|
היא לא אמרה זאת לעתים קרובות, אבל האהבה שלה הייתה בכול. היא
לא ידעה זאת, אבל אהבתו אליה הייתה חזקה כמו הצער שזרם בכל
גופו בכל יום.
|
"בעוד שבועיים אני טס לתאילנד עם יעל, זוכר את יעל?" שאל בקול
תמים. ואני איך יכולתי לשכוח את הדבר שהכי אהבתי בחיים שלי.
שלולית של קפה התהוותה על המכנסיים שלי באזור הברכיים בזמן
שקמתי בכעס והפכתי בדרכי החוצה את השולחן,
|
האיש שלא יודע לדבר ניגש אליי ובתנועות ידיים ניסה להתנצל,
ולמרות שאפשר לראות בעיניים של מישהו אם הוא באמת מצטער או לא,
לאיש שלא יודע לדבר אין הבעות פנים. רק כשהוא כועס.
|
מיכאלה לא אוהבת את השירים שלי, היא אומרת שהם נדושים.
היא אפילו לא מביטה אליי כשאני לוחש מקרוב בפעם האלף היום,
""אני אוהב אותך".
|
בדרך הספקנו לעבור ב-12 מדינות ולאסוף עוד חבורה של שלוש
בחורות שניגנו קאנטרי והציעו לנו להצטרף לסיבוב הופעות
בינלאומי (למרות שדחינו הצעה זו, הצטרפנו בשמחה לחדרן במוטל).
|
"אוף, אין לי מה ללבוש!" היא אמרה, חצי בצחוק, חצי רוטנת. "אין
לי, אין לי, אוף!" אמרה שוב, מסתכלת עליי במבט מתחנן כאילו
שאלך עכשיו באחת עשרה וחצי בלילה לקנות לה איזו חולצה או
חצאית.
|
אחר כך ישב בסלון עם בירה ויד שליטפה את הריץ'-רץ' של המעיל
ואפילו לא שם לב שהשכנה נכנסה, רק שיחק עם הריץ'-רץ' למעלה
ולמטה בתיאום די מפתיע עם תנועות הראש שלה.
|
הייתי צריך להביא לה כריך רוסטביף הנוגד את עקרונות הצמחונות
שלי, ומיד נזכרתי שכעסו עליי פעם שניסיתי לשחרר את כל הנקניקים
שהיו לנו בצידנית לחופשי בנהר, בטיול הראשון שלי לצפון.
|
"יש לזה רעש כמו של מים", היא אמרה.
"למה?" שאלתי.
"להתאהבות", היא ענתה.
אני לא שומע כלום. תמיד זה קורה לי. משהו אצלי בחוש השמיעה
דפוק.
|
כבר שבועיים שאני לא ישן. מאז שיעל זרקה אותי. אבל לא בגלל זה.
בגלל הקולות. מלמעלה.
ישבתי מול הטלוויזיה הכבויה, קרוב לחצות, הבקבוק כמעט נגמר.
אני נשבע שאם הייתי עוד טיפה שיכור הייתי בטוח שאלוהים מנסה
לדבר אליי, או לפחות מבקש איזה שוט. הבן זונה מלמעלה דופק
|
איך הימים עוברים ללא שוב
פעם הציפייה הייתה למשהו אחר
שנים על גבי שנים הזמן לא היה חשוב
עכשיו רק רודף אחריו, מאחר
|
זה הקריין שמלווה אותך לחדר השינה
בסופו של לילה רווי אלכוהול
כל כך הרבה מאז עבר, הרבה גם השתנה
ביום אחד אספר לך הכול
|
שמיים של קיץ מעל עמק מאפיל
הרוח מתעוררת וכוכב אחד מכחיל
עולם אחד צונח ועולם אחד מבשיל
|
אני לא מפחד שתשנאי אותי, אני מפחד שיהיה לך רע
אני מאושר איתך גם כשאת מעדיפה לא להיות איתי
|
אני לא מסוגל לבכות, לא יודע איך. פעם ידעתי ומאז שכחתי ואת
האמת, זה לא חסר לי. סתם בזבוז מיותר של מים.וכידוע, אנחנו
חיים במדינה שחבל על כל טיפה, אז אל תנסי אפילו. כן כן, גם לי
זה חבל, אבל כל הדברים הטובים נגמרים מתישהו, תשאלי את רבין.
|
רק רציתי עוד להגיד לך שכשראיתי אותך איתו, אז לא באמת רציתי
שתדעי כמה שאני שמח שטוב לך. רציתי שתדעי כמה רע לי.
|
6 בבוקר, בונדאי ביץ', דיגיטלית
|
|
|
אפשר
בפנטומימה?
אמא אדמה, מנסה
סלוגן חדשני. |
|
