|
בנקוף הזמנים, נעוריי מחזירים עצמם אל הנצח
עוד רגע אמות, אף האבק מעצמותיי יעלם וצללים גורל זיכרון היותי
|
הנני מתפלל ללילה נצחי.
לשקט ניצחי שעוצמתו כעוצמת הימים נוראיי ההוד ונאווי המחול.
אני דוהה אל תוך הרהורי בקיום הלילי.
|
|
|
אם בתקופה שכתבו
את "מרקו" היו
פלאפונים, היינו
מפסידים אחלה של
סיפור!
מה שמוכיח
שלפעמים פלאי
הטכנולוגיה באים
על חשבון דברים
נפלאים אחרים.
"הרהורים של
השעות הקטנות של
הלילה"
מאת לעת. |
|
