|
בנקוף הזמנים, נעוריי מחזירים עצמם אל הנצח
עוד רגע אמות, אף האבק מעצמותיי יעלם וצללים גורל זיכרון היותי
|
הנני מתפלל ללילה נצחי.
לשקט ניצחי שעוצמתו כעוצמת הימים נוראיי ההוד ונאווי המחול.
אני דוהה אל תוך הרהורי בקיום הלילי.
|
|
|
לפעמים גם אתה
יכול למצוא עצמך
בנעליו של
השכיין שלא
ישיין
(נוי-נוי, שומעת
את הזוג בדירה
ממול עד החדר
שלה, ומתקשה
להרדם מרוב
קנאה)
(וגם קצת בגלל
הרעש, אז הלו
להירגע שם!) |
|