|
בנקוף הזמנים, נעוריי מחזירים עצמם אל הנצח
עוד רגע אמות, אף האבק מעצמותיי יעלם וצללים גורל זיכרון היותי
|
הנני מתפלל ללילה נצחי.
לשקט ניצחי שעוצמתו כעוצמת הימים נוראיי ההוד ונאווי המחול.
אני דוהה אל תוך הרהורי בקיום הלילי.
|
|
|
שיואו! אני
אוכלת סוכריה על
מקל ע-נ-ק-י-ת-!
אפשר למות ממש! |
|
