|
גופך המום.
עורך נושם את האויר.
שואף ונושף בשקיקה,
כגלים המציגים את קימוריהם וקיעוריהם
על פני ים רוגע.
|
שני עופרים רעו בגן שושנים
הרימו ראשיהם הביטו בי
|
|
|
אלף פעמים אמרתי
לה, רצועות עור
וברזלים מלובנים
כן, אבל צליבה
לא!
ישו, מתמרמר על
חברתו
הסאדו-מזוכיסטית |
|
