|
בעיקר משורר.
נולד ב 1982.
גושים של סרח עולים מגרוני.
אין פה מטאפורה,
זו האמת לאמיתה.
|
אתה אחד, אנחנו שלושה -
חכם, תם ורשע.
|
כשהייתי רק נער וכתבתי שירים
מי ידע שיבואו ימים אחרים?
|
ליום הולדתך העשרים וחמישה
שיחול בעוד חודש וחצי.
|
שבת של סתיו. צהריים.
הזמן עובר בעצלתיים.
שעמום משהו טוטאלי.
שום דבר לא בא לי.
|
ועכשיו ברגע זה
אין לי שמץ של מושג
מה לומר
|
כל מה שרציתי
זה לקבל ציון
|
יש שביטים, להם שובל ארוך ונגרר,
אך הם קפואים כקרח - קרים ומנוכרים.
|
חבק אותי.
עטוף אותי בחזקה.
|
אולי זאת אהבה.
ספק רב אם אי פעם
תדע על קיומי
|
אני צף כסירה בלי משוט ומפרש
על פני מים רבים ללא חוף.
כענן אוורירי מרחף וטס
בשמים רבים עד אין-סוף.
|
אני אפילו לא יודע מה לכתוב.
אני עצבני מכדי לחשוב.
ואני עייף מאד, אמנם,
ובכל זאת לא נרדם.
|
צף.
אולי בעצם שוקע.
בעומק תהומות נוגע,
בים של דמעות טובע.
|
האמת שכשחושבים על זה,
זה קצת מבאס...
איך יכול להיות
שהכל כל כך דומה?
|
אם הייתי מים אז הייתי הים
והייתי שוטף ומציף את העולם.
|
אני לא אוהב אנשים.
בעיקר לא כאלה שנוגעים לי בבטן.
או בעורף.
או בכתף.
|
אני לא משורר.
אני סתם אחד
שיושב ומחפש מילים
בכל מיני צורות
|
אנשים קטנים
חיים חיים קטנים
בחדרים קטנים
מאובקים.
|
גם עכשיו לא נראה שיש סיכוי שאדע
|
קטנצ'יק,
אתה עוד לא יודע
מה מחכה לך
בסוף המשחקים.
ילדון,
|
האוטובוס נוסע. ברדיו חדשות:
"שבע-מאות תאונות דרכים קשות.
אמש נפגעו עשרות בפיצוץ,
עדיין נמשכות עבודות החילוץ."
|
הרגשה נוראה של בוקר.
כאב:
ייתכן מהתכווצות שרירים,
ייתכן מתחושת בטן
|
בחלומי הגעתי עד לקצה העולם
ושם עמדתי,
ועמדתי שם.
|
בלילה עצמתי עיניים
ולא פחדתי יותר מכלום
|
ברגע ההוא רציתי לחנוק אותך.
רציתי לבעוט בכרס השמנה והשעירה שלך,
שתגלגל לך לאלף עזאזל.
|
ציירתי על דף בן אדם.
הבן אדם היה מושלם
ואהבתי אותו מכולם.
אחר-כך גזרתי אותו משם
ואז הוא פשוט נעלם
ולא יהיה עוד לעולם.
|
אם אהבתי אי פעם
אז עכשיו זה נגמר.
אם היה בזה טעם
עכשיו הוא כבר מר.
|
הייתי אלוהים,
הייתי הכל.
הכל יכולתי -
כל מה שרציתי.
|
ותמיד כתבתי שורה
ותמיד מחקתי שורה
ותמיד כתבתי שורה
שוב
|
מה שהיה היה.
כמה טוב היה.
|
הרי אני טובע
בהרי מלח אדירים
|
גם אם תחפש היטב
יהיה לך קשה מאוד
למצוא אותם
|
אולי התשובה
היא שאין תשובה
מי בכלל זוכר
מה היתה השאלה
|
ובבוקר התעוררת
ויצאת לעמל יומך.
השמש, כרגיל, זרחה,
השמים, כרגיל, הכחילו.
|
ובלילה בכיתי בזוכרני אותך.
|
וכשנראה שהדברים
מתחילים להסתדר
|
זה נכנס ושורף.
מבט חודר לתוך העיניים,
ממשיך אל הגוף ושוטף,
מעקצץ בבהונות הרגליים.
|
אז עצב ימלא את ליבנו
ולחלוחית תציף את עינינו
ונבכה ונתמה מה מר גורלנו.
|
הולך על חבל דק:
עקב בצד אגודל,
לאט לאט,
שומר על איזון וריכוז.
|
לפעמים אני מתפלא
שבכלל עוד זוכרים אותי.
לא שציפיתי שישכחו,
|
יום שלישי,
שתים-עשרה בלילה
ועשר דקות
אפשר לומר שכבר רביעי
|
כתינוק הפוסע פסיעותיו הראשונות,
כן אני מגשש את דרכי בעולם.
עירום ועריה,
יתום ובודד,
|
ישראל נולד הערב מחדש -
נולד להיות כוכב של ממש
|
ואיך אפשר לדעת?
ואיך אפשר לראות?
ואיך אפשר לגעת?
ואיך אפשר לחיות?
|
ככה זה
כשאתה מתחיל
לחיות פתאום אחרת,
משתנה מקצה לקצה.
|
כל שירי האהבה
נשמעים אותו דבר
וכל שיר אהבה חדש
הוא שיר ששמעתי כבר.
|
לא היטבנו לקרוא
זה בזה,
זה את זה -
אתה נשארת אתה
ואני נשארתי אני
|
לא הלחנתי שירים,
אבל יש לי חברים
ולמנגינה שלי
יש קצב משלה.
|
להיות כדור, להיות כדור.
אני רוצה להיות כדור.
|
הכלבה של השכנים שלי מתה.
מורן סיפרה לי שהיא נדרסה.
זה עצוב,
אבל בטח רוני שמחה.
|
קרב הקיץ, תחילת החום.
הרוח מתחזקת ואני נמלא אבק.
הדלת חורקת, החלון נטרק
|
ואני מתהפך על משכבי,
מנסה להירדם ופתאום...
|
ואני מתהפך על משכבי,
מנסה להירדם ופתאום
|
לפעמים רציתי
להכניס עצמי לקופסה,
להדביק בול
ולשלוח אותי הרחק הרחק.
|
לפעמים אני מרגיש שסתם,
שאין טעם לכלום.
כמו עכשיו, למשל - אני
כה קטן מול היקום.
|
על העץ אצל הדוד יחזקאל
שוב בשלים הרימונים,
בגבעה האדומה
שוב פורחים החצבים
|
לרגעים ספורים היה נדמה לי
שהכל זה לא באמת.
|
ו(אולי) יבוא יום (ואולי גם לילה)
שבו האמת תצא מתוך הסוגריים
ותמלא (גם) אותי בתשוקה (בתשובה).
בינתיים אני עם בחילה.
|
כבר ערב,
אך השמש עוד לא שקעה.
|
שתיים-שלוש בלילה.
שלושה שבועות לפני הסוף.
יש לי תחושה די מגעילה (קבס).
נכנעתי, נהייתי כנוע.
|
מנגד -
שם אני ניצב.
צופה,
מתבונן,
בוחן.
חבוק בבדידותי,
נוגע - לא - נוגע.
|
מתת אתמול, כנראה בצהריים.
מתת אחרי מחלה ארוכה וכואבת.
היום קברנו אותך.
עכשיו את באדמה.
|
שלווה עייפה:
גגות אדומים, דשא
ו"אגם",
כביש סואן זורם מתחת -
יש חיים
|
היא רועדת.
כעלה נידף ברוח -
היא רועדת.
|
להפסיק כבר לחלום.
אלה החיים
|
שוכב לבד בחדר החשוך,
משתדל לזוז כמה שפחות,
להסדיר את הנשימה,
לתת לעפעפיים להכביד,
לסגור את העיניים
|
עכשיו קצת יותר טוב.
קצת פחות לוחץ.
|
כל מגע בך מעביר בי זרם.
כל-כך הייתי רוצה לשאוף את נשיפותיך.
|
עכשיו אני יודע
עוד פחות
ממה שידעתי קודם.
|
היום הכל נראה קצת אחרת
תל אביב באור שונה מוארת
|
אם יש קישוט לבית
שאני מאד לא אוהב
אלו הם פעמוני הרוח.
|
הדף יישאר לבן
חוץ מארבע שורות
|
ג'ינגלה דסה סוראקי קאמה,
אסי מדאבי קוואתי נאמה.
|
זה שיר ליום האהבה,
רק שאין לי אחת כזו,
לפחות לא כעת
|
את שהיית לי חיים
את שהיית לי נחמה
את היית מזור לכאביי
והיית מרפא לצרותיי
את ואת
ואת
|
מתיישב על הספה,
מדליק הטלוויזיה,
בוהה במסך
ומעביר ערוצים
|
שוב מטפס אל ראש הגבעה,
פוסע באותה הדרך הידועה
|
שיר סתם. שיר על עצבים.
סתם עצבים.
אם מישהו אי פעם יראה
בטח הוא לא יבין.
|
זה שיר קצר
אין בו מילים גבוהות.
אין בו חוקיות.
למעשה אין בו כלום,
למעט בזבוז של זמן.
|
אל תדברי אלי מילים חמדמדות
|
אנה זה הלכה?
אי אנה היא נודדת?
|
החלטתי לשתוק.
להיות בובה.
|
אולי התשובה
היא שאין תשובה
מי בכלל זוכר
מה הייתה השאלה
|
היה שם טוב, אני לא אשקר. אפילו טוב מאוד. טוב מדי. הכל קרן...
|
אם הייתי מים אז הייתי הים
והייתי שוטף ומציף את העולם.
|
ובלילה בכיתי בזוכרני אותך.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
זה לא שאני
מזייף חתימות,
אני פשוט מוסיף
כל מיני אנשים
שלא יכלו להיות
כאן אבל בטח היו
חותמים אם הם כן
היו...
אור מהוד השרון
מחתימה עצומה
להחזרתה של
חדווה עמרני
למצעדי ישראל. |
|
