|
בעיקר משורר.
נולד ב 1982.
גושים של סרח עולים מגרוני.
אין פה מטאפורה,
זו האמת לאמיתה.
|
אתה אחד, אנחנו שלושה -
חכם, תם ורשע.
|
כשהייתי רק נער וכתבתי שירים
מי ידע שיבואו ימים אחרים?
|
ליום הולדתך העשרים וחמישה
שיחול בעוד חודש וחצי.
|
שבת של סתיו. צהריים.
הזמן עובר בעצלתיים.
שעמום משהו טוטאלי.
שום דבר לא בא לי.
|
ועכשיו ברגע זה
אין לי שמץ של מושג
מה לומר
|
כל מה שרציתי
זה לקבל ציון
|
יש שביטים, להם שובל ארוך ונגרר,
אך הם קפואים כקרח - קרים ומנוכרים.
|
חבק אותי.
עטוף אותי בחזקה.
|
אולי זאת אהבה.
ספק רב אם אי פעם
תדע על קיומי
|
אני צף כסירה בלי משוט ומפרש
על פני מים רבים ללא חוף.
כענן אוורירי מרחף וטס
בשמים רבים עד אין-סוף.
|
אני אפילו לא יודע מה לכתוב.
אני עצבני מכדי לחשוב.
ואני עייף מאד, אמנם,
ובכל זאת לא נרדם.
|
צף.
אולי בעצם שוקע.
בעומק תהומות נוגע,
בים של דמעות טובע.
|
האמת שכשחושבים על זה,
זה קצת מבאס...
איך יכול להיות
שהכל כל כך דומה?
|
אם הייתי מים אז הייתי הים
והייתי שוטף ומציף את העולם.
|
אני לא אוהב אנשים.
בעיקר לא כאלה שנוגעים לי בבטן.
או בעורף.
או בכתף.
|
אני לא משורר.
אני סתם אחד
שיושב ומחפש מילים
בכל מיני צורות
|
אנשים קטנים
חיים חיים קטנים
בחדרים קטנים
מאובקים.
|
גם עכשיו לא נראה שיש סיכוי שאדע
|
קטנצ'יק,
אתה עוד לא יודע
מה מחכה לך
בסוף המשחקים.
ילדון,
|
האוטובוס נוסע. ברדיו חדשות:
"שבע-מאות תאונות דרכים קשות.
אמש נפגעו עשרות בפיצוץ,
עדיין נמשכות עבודות החילוץ."
|
הרגשה נוראה של בוקר.
כאב:
ייתכן מהתכווצות שרירים,
ייתכן מתחושת בטן
|
בחלומי הגעתי עד לקצה העולם
ושם עמדתי,
ועמדתי שם.
|
בלילה עצמתי עיניים
ולא פחדתי יותר מכלום
|
ברגע ההוא רציתי לחנוק אותך.
רציתי לבעוט בכרס השמנה והשעירה שלך,
שתגלגל לך לאלף עזאזל.
|
ציירתי על דף בן אדם.
הבן אדם היה מושלם
ואהבתי אותו מכולם.
אחר-כך גזרתי אותו משם
ואז הוא פשוט נעלם
ולא יהיה עוד לעולם.
|
אם אהבתי אי פעם
אז עכשיו זה נגמר.
אם היה בזה טעם
עכשיו הוא כבר מר.
|
הייתי אלוהים,
הייתי הכל.
הכל יכולתי -
כל מה שרציתי.
|
ותמיד כתבתי שורה
ותמיד מחקתי שורה
ותמיד כתבתי שורה
שוב
|
מה שהיה היה.
כמה טוב היה.
|
הרי אני טובע
בהרי מלח אדירים
|
גם אם תחפש היטב
יהיה לך קשה מאוד
למצוא אותם
|
אולי התשובה
היא שאין תשובה
מי בכלל זוכר
מה היתה השאלה
|
ובבוקר התעוררת
ויצאת לעמל יומך.
השמש, כרגיל, זרחה,
השמים, כרגיל, הכחילו.
|
ובלילה בכיתי בזוכרני אותך.
|
וכשנראה שהדברים
מתחילים להסתדר
|
זה נכנס ושורף.
מבט חודר לתוך העיניים,
ממשיך אל הגוף ושוטף,
מעקצץ בבהונות הרגליים.
|
אז עצב ימלא את ליבנו
ולחלוחית תציף את עינינו
ונבכה ונתמה מה מר גורלנו.
|
הולך על חבל דק:
עקב בצד אגודל,
לאט לאט,
שומר על איזון וריכוז.
|
לפעמים אני מתפלא
שבכלל עוד זוכרים אותי.
לא שציפיתי שישכחו,
|
יום שלישי,
שתים-עשרה בלילה
ועשר דקות
אפשר לומר שכבר רביעי
|
כתינוק הפוסע פסיעותיו הראשונות,
כן אני מגשש את דרכי בעולם.
עירום ועריה,
יתום ובודד,
|
ישראל נולד הערב מחדש -
נולד להיות כוכב של ממש
|
ואיך אפשר לדעת?
ואיך אפשר לראות?
ואיך אפשר לגעת?
ואיך אפשר לחיות?
|
ככה זה
כשאתה מתחיל
לחיות פתאום אחרת,
משתנה מקצה לקצה.
|
כל שירי האהבה
נשמעים אותו דבר
וכל שיר אהבה חדש
הוא שיר ששמעתי כבר.
|
לא היטבנו לקרוא
זה בזה,
זה את זה -
אתה נשארת אתה
ואני נשארתי אני
|
לא הלחנתי שירים,
אבל יש לי חברים
ולמנגינה שלי
יש קצב משלה.
|
להיות כדור, להיות כדור.
אני רוצה להיות כדור.
|
הכלבה של השכנים שלי מתה.
מורן סיפרה לי שהיא נדרסה.
זה עצוב,
אבל בטח רוני שמחה.
|
קרב הקיץ, תחילת החום.
הרוח מתחזקת ואני נמלא אבק.
הדלת חורקת, החלון נטרק
|
ואני מתהפך על משכבי,
מנסה להירדם ופתאום...
|
ואני מתהפך על משכבי,
מנסה להירדם ופתאום
|
לפעמים רציתי
להכניס עצמי לקופסה,
להדביק בול
ולשלוח אותי הרחק הרחק.
|
לפעמים אני מרגיש שסתם,
שאין טעם לכלום.
כמו עכשיו, למשל - אני
כה קטן מול היקום.
|
על העץ אצל הדוד יחזקאל
שוב בשלים הרימונים,
בגבעה האדומה
שוב פורחים החצבים
|
לרגעים ספורים היה נדמה לי
שהכל זה לא באמת.
|
ו(אולי) יבוא יום (ואולי גם לילה)
שבו האמת תצא מתוך הסוגריים
ותמלא (גם) אותי בתשוקה (בתשובה).
בינתיים אני עם בחילה.
|
כבר ערב,
אך השמש עוד לא שקעה.
|
שתיים-שלוש בלילה.
שלושה שבועות לפני הסוף.
יש לי תחושה די מגעילה (קבס).
נכנעתי, נהייתי כנוע.
|
מנגד -
שם אני ניצב.
צופה,
מתבונן,
בוחן.
חבוק בבדידותי,
נוגע - לא - נוגע.
|
מתת אתמול, כנראה בצהריים.
מתת אחרי מחלה ארוכה וכואבת.
היום קברנו אותך.
עכשיו את באדמה.
|
שלווה עייפה:
גגות אדומים, דשא
ו"אגם",
כביש סואן זורם מתחת -
יש חיים
|
היא רועדת.
כעלה נידף ברוח -
היא רועדת.
|
להפסיק כבר לחלום.
אלה החיים
|
שוכב לבד בחדר החשוך,
משתדל לזוז כמה שפחות,
להסדיר את הנשימה,
לתת לעפעפיים להכביד,
לסגור את העיניים
|
עכשיו קצת יותר טוב.
קצת פחות לוחץ.
|
כל מגע בך מעביר בי זרם.
כל-כך הייתי רוצה לשאוף את נשיפותיך.
|
עכשיו אני יודע
עוד פחות
ממה שידעתי קודם.
|
היום הכל נראה קצת אחרת
תל אביב באור שונה מוארת
|
אם יש קישוט לבית
שאני מאד לא אוהב
אלו הם פעמוני הרוח.
|
הדף יישאר לבן
חוץ מארבע שורות
|
ג'ינגלה דסה סוראקי קאמה,
אסי מדאבי קוואתי נאמה.
|
זה שיר ליום האהבה,
רק שאין לי אחת כזו,
לפחות לא כעת
|
את שהיית לי חיים
את שהיית לי נחמה
את היית מזור לכאביי
והיית מרפא לצרותיי
את ואת
ואת
|
מתיישב על הספה,
מדליק הטלוויזיה,
בוהה במסך
ומעביר ערוצים
|
שוב מטפס אל ראש הגבעה,
פוסע באותה הדרך הידועה
|
שיר סתם. שיר על עצבים.
סתם עצבים.
אם מישהו אי פעם יראה
בטח הוא לא יבין.
|
זה שיר קצר
אין בו מילים גבוהות.
אין בו חוקיות.
למעשה אין בו כלום,
למעט בזבוז של זמן.
|
אל תדברי אלי מילים חמדמדות
|
אנה זה הלכה?
אי אנה היא נודדת?
|
החלטתי לשתוק.
להיות בובה.
|
אולי התשובה
היא שאין תשובה
מי בכלל זוכר
מה הייתה השאלה
|
היה שם טוב, אני לא אשקר. אפילו טוב מאוד. טוב מדי. הכל קרן...
|
אם הייתי מים אז הייתי הים
והייתי שוטף ומציף את העולם.
|
ובלילה בכיתי בזוכרני אותך.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
אם כל החתולים
נזללים על ידי
תאילנדים שאין
האמת לאמיתה
בראש מענייהם
בימי שישי, הרי
שיבוא סוף כל
סוף קץ לרשע
בעולם- בתנאי
ש... מה?
זוזו לסטרי, 247
בפסיכומטרי |
|
