|
אדריכל ומעצב במקצועי. יוצר בתחום הכתיבה והשירה.
בשנה האחרונה החלטתי סוף סוף לצאת מהמגירה. ( נא לא
לטעות ... לא מ"הארון"....ו-"לא שיש משהו רע בזה חס
וחלילה!") וכעת מבצע את צעדיו הראשונים בתחום.
כותב, מלחין, שר, מעצב, מכין סלט, עוף בגריל (חריף!)
ועוד כמה דברים שלרוב נשכחים בתנור ועולים באש.
את החומרים שלי אני מפיק ומנסה לקדם באופן עצמאי.
(כן...רוב המשאבים מופנים ליצירה ולא
ליחצ"נות.....)
מכוון בעיקר לכתיבה והלחנה כולל תרגום וחיבור גרסאות
ליצירות.
ליצירת קשר....תקליקו.... :-)
בלילות כבויים
אני חולם אותך לאט
|
ותקווה שכבר אבדה,
הופיעה בדמות זכה,
וחדשה מבקשת
שתוותר לעד.
|
מביט אל העצב,
נוגה,
המשתרע במבטך.
|
את,
שגם כשהתרחקת
היית קרובה יותר מן הירח.
|
מגע שפתייך
שולח אותי הרחק
לעולם אגדות וסיפורים,
אל מקומות שכבר אבדו לי
מחוזות נשכחים.
|
תני לי דקה לנשום,
את האוויר שהותרת אחרייך.
ממש כמו בסרט, הצבע הופך
לגוונים של שחור ולבן
|
היא ישנה,
וישנה וישנה,
והיא לא בת שבעים
או אפילו מאה.
|
היא ישנה,
וישנה וישנה,
וכל מה שלידה,
רק התחלף והשתנה.
|
והיד משתלחת וחורטת
את המילים שרציתי לומר לך
ולא יכולתי,
כי הפה פתאום קפא.
|
ומבעד לקרע ענן
בצבצו זוג כנפיים,
ואחד, עטוף בלובן עננים
ירד,
לאט,
ונשא אותה אל עיר המלאכים.
|
פעם, לפני זמן מה,
פגשתי נערה, "נראית נפלא" היה זה שמה.
איך שהוא נפלה מגן עדן, ישר אל תוך חיי,
פרשה כנפיה, ובעדינות,
נחה על כרית הלב, שם,
קצת שמאלה, בין הבטן והצאוור.
|
קרוב לתנוך אזנך אני מניח את שפתיי...
|
בואי עוד השמש תעלה
טיפות צלולות של טל
יתמזגו בדמעתך.
בואי הפיחי רוח בדממה,
חזרי ממעופך,
מארץ שוממה.
|
אני בקריז,
הגוף רועד,
ולא יכול עוד לתפקד.
כשאת פתאום, כאן מופיעה,
ככה סתם בלי אזהרה.
|
הימים חולפים כמו גשם
שנספג באדמה
את הזמן שרק עובר
לא יקבלו בחזרה
היא יודעת... זמן אבוד
הם ביחד, אבל לחוד.
|
נמוגה את אל עבר האופק,
נצנוצי אספלט מסמנים דרכים,
מי אמר שעוד יפול דבר,
ולאן, כשקר, כולם בורחים.
תחזיות לא פגעו במרכז,
שמיים נותרים עוד בהירים,
איך נגמר סיפור שלא סופר
ולאן כשמר, כולם הולכים.
|
תני לי דקה לנשום,
את האוויר שהותרת אחרייך.
ממש כמו בסרט,הצבע הופך
לגוונים של שחור ולבן.
|
אני בונה לי חלומות,
הרים וגם גבעות,
עם בית ערבה קטן,
וארובת עשן,
ומלאכים קטנים,
ישחקו בגן.
|
אתה פוקח את עיניך,
ומביט סביב.
נשימתך הראשונה,
אתה מניח בחיקי.
תרות ומחפשות ידך,
אחר עקבות גופי.
אתה מרגיש אתה שומע,
צלילי הלמות ליבי.
אל... העולם, נוצרת מתוכי.
עד... עד עולם, תמיד תהיה, בשרי, ילדי.
|
אתה פוקח את עיניך,
ומביט סביב.
נשימתך הראשונה,
אתה מניח בחיקי
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
החיים זה כמו
חיים, רק צריך
להוסיף "ה"
בהתחלה...
- שולה דץ -
אשתו של בעלה. |
|