|
יום אחד כשהיא תהיה גדולה, היא תכתוב את ה ספר
אז אם הוא ידע, למה לא אמר לה. איזה הוראות אחרונות, הרי לא רק
הוא בעסק. איך שלח אותה למדבר החיים הזה, הוא לשמאל והיא
לימין, בדיוק עכשו כשהיא כבר זקנה, ואפילו לא אמר לה מה לעשות,
איך לחיות את הזמן הזה עכשו לבד. איך היא יכולה לבד.
|
ריח של טחב בבית הקברות...
שנים דימתה לעצמה איך האנשים האלה מתארחים בביתה שלה, מרפדים
בנוכחותם הנכבדת את אהבתם שלהם, מאשרים שהאור יפה לה כמו
החושך.
|
אולי הוא איבד את מספר הטלפון. אולי חלמתי.
האם הספקתי להגיד את שמי?
אני לא מצליחה להתפלל שהוא רק שכח.
|
פסלתי את הג'ינס. בכל זאת, לוויה.
איך ככה נהייתי קלה. איך אלף פעמים דמיינתי את הרגע הזה.
אלא מה? יש משפט כזה, מאוחר מדי, מעט מדי.
האם מוות יכול להיות מעט מדי.
|
מעשה באיש שכפתה אותו אהובתו שישאנה לו לאשה. הלך וכינס כל
מאהביה שקלקלה עמהם קודם חופתה, כדי להזכיר לה חרפתה וכדי
להתנקם מעצמו שהסכים לשאת אשה זו.
|
|
|
רצון רצון, אבל
שיכור שיכור!
שקול. |
|
