|
אדם מקוטע נשען על חלום
אצלי במיטה חיפשתי שלום
|
להשחיז (בחזקה) במח את הגלגלים
הרבה מעברים...
לזכור את מה בסוגריים לשים.
|
השמש שלי כבתה לה מול העיניים של כולם
כולם ראו את השמש שלי כובה
ולבלבה בעצב רב, עד שהתעשתה
|
והן מזהות אחת את השניה,
אך לא מתקרבות,
כי הן אותו הדבר וזה יותר מדי עמוס.
|
טבע לבב לא משתנה,
משתנה רק יחסך אליו,
כשם שהטבע חרץ דינם של עשבים שוטים לעד.
|
הם נעשו חזקים יותר כי השקת אותם יפה יפה עם השנים
טיפחת ורוממת וגידלת אחלה של גינה
של רגשות פאתולוגיים ומנגנוני הגנה...
|
כאב של פסיכים
עוטף אותי בלילה
לוחש מעלי באנטי ערפל מלא (מושלם)
בדמותך.
|
נתנו לו לאדם פשוט יותר מדי כלים בתוכו
הוא לא יודע מה לעשות מרב כלים
שהוגשו לו
|
- מכורה לחזרות -
כי מה שקרה רק פעם אחת (על פי מילן קונדרה)
דינו כמה שלא קרה מעולם.
|
הים הפך אלוהי.
הטבע שלך הוא אולי לעתים
אך הטבע שלי הוא הטבע שלי.
|
ואפילו אבני הבזלת מקניטות אותי
על שסוער בי לראותן
לא משכיחות ממני אותך
למרות השחור והקושי
|
אין לי צורך בו יותר -
כי הפכתי אליו בעצמי,
ויש לי צורך בך יותר -
כי בראתי בך אותי.
|
זה מביש מה לכתוב על אור ירח משתקף במעיין
אך זה התגלה
כאור פראי עד ממש
|
ולכן צר עוד יותר עליך,
כי לא הגדת לבנך
ולו מילה אחת.
|
ייחלתי למצוא שם את שמך,
לכל הפחות,
זה הרי מה שיכלו לעשות,
למעשה, גם לכל היותר.
|
בתל אביב כל החוקים נשברים
(גם לגביך. בעיקר לגביך)
ופה אסונות לא קורים
הם מחליקים באלגנטיות להווה
|
|
|
