|
כל רגע בונה עולם חדש בתוכי, הנשאר לנצח.
|
האנשוף אל עורפך את תכולת ההחמצה
בין נעורים לעכשיו, רחוקים היינו.
|
יום יום עוקבת אחרי כמו צלי - השיגרה
עוטפת אותי, נושפת בעורפי
זורחת בקדמי...שוקעת בימי
|
ופינו אינו מסוגל לגלות.....
את שנפשנו מכסה
|
בהציבם :מתת באדם לעל
בהגבילם: טוב תחת רע
כי לכל תנתן תמורה
חיים מעבר למותם
|
נוגעות בנשמתך
הרוצה
המשתוקקת
בליבך הפועם...מתחזק
|
הזכרת לי שאני לא אוהב בצל
לא מצאתי עוד משל
|
ברגעי השיכחה מצטרף אל עצמי
|
באודם שפתותיך
בחם גופי המאגר עת קיץ
|
מאמין כי הכל זרם...זורם..יזרום
וטיפתי בתוך זרם היקום
אינה אלא "טיפה"
|
מבטך אמר פרידה ארוכה
מאותה מסיכה שהייתה אני
|
מבקשת את כולך
עם הזמן שעבר, שעכשיו ומחר
|
מחפשת נערה את מסלול השלווה
מתבוננת ביסורי הגשם לכבוש את האדמה
|
אויר!!!! ה"רוח" מבקשת פן תטבע במותי
|
סכנה!! אושר מילאני ...ונדם
בדידות!! התעופפה נשמתי...ונשמה
חברה לטבור החיים...והמוות צחק
|
מתהום הנשייה גאתה הזעקה.
תקווה אחרונה נותרה לפלטה
|
לטיפה שנוצרה לפני שנולדתי
צומת דרכים בה פניתי
|
לפרחים הצופים בנו
חושבים כה זרה דרכינו
להתרבות
לאהוב
|
ריבעו אתכם ידידי
סגרו עליכם..רעי
|
|
|
אם יש לזה ארבע
רגליים וזה לא
כסא, אם יש לזה
שתי כנפיים וזה
לא מטוס, ואם זה
שוחה וזה לא
צוללת - הסינים
יאכלו את זה
-נער בהפרעה (זה
מאטרף) ברגע של
תרבות- |
|
