|
כל רגע בונה עולם חדש בתוכי, הנשאר לנצח.
|
האנשוף אל עורפך את תכולת ההחמצה
בין נעורים לעכשיו, רחוקים היינו.
|
יום יום עוקבת אחרי כמו צלי - השיגרה
עוטפת אותי, נושפת בעורפי
זורחת בקדמי...שוקעת בימי
|
ופינו אינו מסוגל לגלות.....
את שנפשנו מכסה
|
בהציבם :מתת באדם לעל
בהגבילם: טוב תחת רע
כי לכל תנתן תמורה
חיים מעבר למותם
|
נוגעות בנשמתך
הרוצה
המשתוקקת
בליבך הפועם...מתחזק
|
הזכרת לי שאני לא אוהב בצל
לא מצאתי עוד משל
|
ברגעי השיכחה מצטרף אל עצמי
|
באודם שפתותיך
בחם גופי המאגר עת קיץ
|
מאמין כי הכל זרם...זורם..יזרום
וטיפתי בתוך זרם היקום
אינה אלא "טיפה"
|
מבטך אמר פרידה ארוכה
מאותה מסיכה שהייתה אני
|
מבקשת את כולך
עם הזמן שעבר, שעכשיו ומחר
|
מחפשת נערה את מסלול השלווה
מתבוננת ביסורי הגשם לכבוש את האדמה
|
אויר!!!! ה"רוח" מבקשת פן תטבע במותי
|
סכנה!! אושר מילאני ...ונדם
בדידות!! התעופפה נשמתי...ונשמה
חברה לטבור החיים...והמוות צחק
|
מתהום הנשייה גאתה הזעקה.
תקווה אחרונה נותרה לפלטה
|
לטיפה שנוצרה לפני שנולדתי
צומת דרכים בה פניתי
|
לפרחים הצופים בנו
חושבים כה זרה דרכינו
להתרבות
לאהוב
|
ריבעו אתכם ידידי
סגרו עליכם..רעי
|
|
|
ביום שלישי
שעבר,
עברתי ליד סניף
של קפולסקי.
פתאום בא לי
גלידה ספישל.
זוכר גלידה
ספישל?
אז נכנסתי
והזמנתי, ולא
היה.
אז אכלתי איזה
מרק יפאני עם
חתיכות של דג
מת צפות בפנים.
יעקב פופק,
זיכרונות. |
|
