|
אין ווכחנים כמו המרוקאים, וזו עובדה קיימת שאין עליה עוררין,
ואין לך מקום ויכוח יותר מתאים מאשר בית הכנסת השכונתי, גם זו
עובדה שאין עליה עוררין
|
דוד הופיע בבלוק מיד כשפג תוקף צו ההרחקה. עד אז לא שמעו ממנו
מאומה והוא לא נראה בקרבת הבית, אפילו השליחים שנשלחו אליו
|
בכל מקום שדוד היה מופיע, היה מושך מבטים. גבר מרשים ויפה
תואר, דוד, קומתו כמאה ושמונים ס"מ, בעל גוף מוצק ושרירי, לא
שמן
|
יהודה ביטון שיכור. מסתובב בשכונה ללא מטרה מוגדרת, מניד בראשו
ומצקצק בשפתיו ציקצוקים בעלי משמעות. תמיד מדבר עם עצמו.
לעיתים, כשהוא דן בכובד ראש בסוגיה חשובה, אפשר לראות כיצד
מצחו מתקמט, עיניו מרצינות לפתע וראשו נוטה בזוית קלה ימינה.
כך הוא עומד באמצע הכביש
|
דעו לכם, שאין דבר יותר מהנה מפיצוח גרעינים בצוותא. ואיני
אומר זאת סתם כאימרת כנף נשלפת, השקעתי בכך מחשבה עמוקה
ורצינית...
|
ביום שמש חורפי הופיעה אישה זרה בבלוק. נכנסה לרחבה בצעדים
הססניים, עיניה תרות אנה ואנה. ניכר היה בה שמרחוק באה ואינה
בטוחה שהגיעה למקום הנכון, בהבחינה ברחל היושבת על הכיסא בפתח
ביתה, ניגשה אליה במהירות, עצרה כמטר וחצי ממנה והביטה בה
בדממה.
|
בחתונה של רשל ושמואל סימי השתכרה. עד המנה העיקרית היא הייתה
בסדר, שלטה בעניינים ביד רמה ודאגה שלכל האורחים יהיו מקומות
ישיבה ושהאוכל שחנה שלחה מלמעלה יגיע ללא פגע לשולחנות.
|
דוד לא ידע את נפשו מרוב זעם, לו לא היה שיכור, ודאי היה כובש
את זעמו ומראה חזות קשוחה, אך כיוון שהיה שתוי מעט, ראו עליו
שכבודו נפגע. הוא הלך לגינה המוזנחת שמאחורי הבלוק והדליק
סיגריה.
|
לבת של מלליה (בת העיר מלל) קוראים רשל והיא רוצה להתחתן עם
שמואל הבן של הרומני. בת יחידה רשל לאימה האלמנה, האוהבת אותה
אהבת נפש, היא כל עולמה. דקת גזרה ופניה נאות ואקזוטיות.
|
בגיל שלוש עשרה לערך קיבלה וסת. לא ידעה מה קורה לה, נבהלה,
רצה לאמא שלה שהיתה אופה לחם בטאבון אשר מחוץ לאוהל.
|
"כי הם שקרנים רמאים וגנבים. אתה זר ובעל תפקיד, הם ינצלו
אותך. אתה יכל להיות החבר הכי טוב שלהם, אבל תמיד תהיה זר
וחשוד, הם לא משתפים זרים, השבט סגור ומסוגר וכל מה שתראה
ותלמד מהם זה רק כיסוי, למראית עין, זו לא האמת."
|
"אחריות גדולה את הולכת לקבל, יוסרא, אחריות גדולה. הכבוד שלך,
של בעלך, של משפחתך ושל כל השבט תלוי בך."
|
המצב מסוכן, מסוכן מדי, אני צריך להפסיק את הפגישות האלו.
הג'יפ טיפס לאטו במעלה גבעה טרשית ונעצר למעלה. אייל ירד ממנו
והשקיף על הנוף, מנסה לגלות שמא נכנסו עדרים לשטח אש. הוא לא
היה מרוכז, מחשבותיו נדדו ליוסרא.
|
העדר רעה בוואדי הקטן למרגלות "גבעת הפגישות" שלה. יוסרא צפתה
בו מלמעלה, בוחנת את השטח הטרשי מאופק עד אופק כמנהגה בימי
רביעי עת נפגשה עם אייל, ניסתה לזהות תנועה, ענן אבק כלשהו
שיכל לעלות
|
השמש כבר החלה שוקעת כשיוסרא הציצה בה והבינה שמאוחר. שקועה
הייתה במחשבות ולא שמה לב לזמן החולף. עכשיו נחפזה לקבץ את
העדר ולזרזו מזרחה לאוהלה.
|
השמש החלה לשקוע ודמדומים השתלטו על האור הדועך, אייל הדליק את
אורות הג'יפ ולחץ על דוושת הגז. הג'יפ דהר עתה על הכביש הריק
בואך ירוחם.
|
יוסרא הביטה בג'יפ המתרחק עד שאורותיו האחוריים נעלמו בעיקול
הכביש, או אז החלה לצעוד לאיטה לעבר ביתה מעבר לגבעה סמוכה
מרחק הליכה.
|
לאריסה מתה. היה פתק על הדלת שהמשטרה מחפשת אותי והם מבקשים
שאגיע בדחיפות לתחנה או שאצור אתם קשר לטלפון שהיה רשום
|
לונה יושבת בפתח ביתה ומקפלת כביסה. מנהג זה, מנהג קבוע הוא,
ולא רק כביסה היא מקפלת כאן, גם מגהצת ובוררת אורז ועדשים
ומיני קטניות, ומקלפת פול וחותכת בצל ובכלל עושה את רוב
המלאכות בחוץ ליד דלת ביתה.
|
...חייכה חיוך שובה לב וממרחק סנטימטרים ספורים מפניי אמרה
חרש:
"סע, היום תקבל את הזיון של החיים שלך".
|
יהודה ביטון נעצר והושלך אחר כבוד לחדר המעצר, פקד בן דרור
הורה להשאירו בתא עד שיתאושש משכרונו וזה קרה לאחר כארבע עשרה
שעות מרגע שנכלא. רוב הזמן שכב על המיטה הצרה ודיבר עם עצמו,
התלונן על כך שלקחו לו את הבקבוקים.
|
המשפט של מוריס הפתיע, למשטרה היה המקרה ברור, ולראש הצח"ם,
פקד בן דרור, היה נהיר שהחקירה והמשפט לא יארכו זמן רב. אבל לא
כך היה, כשהתחילו החוקרים לגבות עדויות, הסתבר להם...
|
מוחו, ראה את דוד נופל כאילו מרחף אל הקרקע. והשקט, השקט הנורא
הזה שנמשך ונמשך... אנשים באו, לא ידע מי הם ומה רצונם, מוריס
שמע את שתי היריות והרגיש את רתיעת האקדח בידו, לרגע ראה את
פניו של דוד...
|
אני יקרע את התרנגול הזה, באמא שלי, אם אני תופס אותו אני עושה
ממנו שישליק, שם אותו על המנגל בחצר ואוכל את המעאפן הזה אפילו
שאני בטוח שיש לו בשר כמו סוליה של נעל. שיגע אותי המניאק,
מעיר אותי כל יום בחמש בבוקר עם קוקוריקו חזק, אפילו שאני שם
את השעון על שש.
|
ריקים הרחובות
שטופי רוח
הסתיו מגלגל
ערימות של שלכת
|
אל תבקשי אתנן בפינת רחוב,
אינך צריכה יותר
ללבוש את השמלה הזו
|
שוב את מחייכת
מתנהגת בנימוס
שואלת מה שלומך
|
ערוץ יבש
מוביל לסוף עגום
שאין לברוח ממנו
|
לא מוצא את עצמי
מתחת לשמים
אני קבור בבור עמוק
שיש קוראים לו
|
זוכר את הימים כשרק נפגשנו
עמדנו מול הים בחשיכה
ואיך הגנבת לי כמה אצבעות
לכף היד
|
אני דגים והיא עקרב
ומה עכשיו?
|
לאן את נעלמת מדי ערב, גברת גולדשטיין,
האם תשובי אל ביתך אחרי חצות?
אני שואל עצמי, גברת גולדשטיין,
האם אצפה בך גם הלילה
מתפשטת בחלון.
|
פתאום משב רוח
הפיל טיפות כבדות
ואני חשבתי
רוצה להיות לבד
|
יש אומרים
אוויל שותק לחכם יחשב
|
חבקי אותי
זה כל מה שאני רוצה
את יודעת
|
יש לי צבע לא רגיל
ואין מה לפחד
לא רק שהוא לא רעיל
הוא אפילו לא יורד
|
האמנם "מזל הביש
הוא דווקא
לחתול"?
|
העלים על השמלה
התסרוקת הסתורה
המבט המאושר
|
ירח אדום מטייל בשמים
מסתיר כוכבים באור מזויף
|
די, נמאס לי
אני הולך...
להתקשר.
|
יש בי מוות קטן שמח לאידי
סופק כפיו באנחת סיפוק.
|
אני אוהב אנשים שמחים
כאלו שכותבים שירים
מתוך הג'וינט התקוע
בזוית הפה
|
אם תלביש רגשותיך
מילים
תרגיש פחות עירום
|
בהילת ירח קסום
בין הים למסגד
|
אני אוהב את המרפסת
כאן בקומה הראשונה,
מביט על העצים שבשדרה
ואיך הרוח מגלגלת עלים.
|
שוב אני נודד בכרך
מחפש לי בית
|
התינוק של השכן
לא בוכה
קודם הוא בכה
|
כשהרוח משנה כיוון
וריח הפרחים נישא
אני חושב על אהבה
|
בין שני ברושים ראיתי
פיסת שמיים
ועננים
|
ימים של עצב באו,
ריחוק ושתיקות רועמות,
ואלף מילים,
שלא יוצאות.
|
אוהל נטינו על גדת הירדן,
בצל עצים גבוהים,
כפות תמרים נוגעים במים.
|
חגה במרומים
דואה על כנף רוח
|
המרצדס האדומה
כבר לא נוסעת
עומדת בחצר
כמו מצבת זכרון
|
רחפי נערה רחפי
חיי את הרגע
כמו שושנה נסחפת
על מים סוערים...
|
לנגוע, כן לנגוע
בקצות האצבעות
|
כדור השמש במזרח
נראה כמו ירח
|
מדוע את יושבת בודדה
מדוע זה ראשך מורכן
ראי, דמעותייך הזולגות
מרטיבות את השולחן
|
חדר השינה הזעיר
מצפה לבואך
שתמלאי בו חלל סתום
|
מסתכל עליכם מהמקום שלי.
חושב, על מה אתם חושבים?
לכל אחד מכם יש סיפור, אני יודע
גם לי יש ואני מת לספר לכם אותו,
|
אני כאן
מחכה לך שעות
אל תספרי לי על צרותייך
אל תדברי על מה שהיה
|
הבקרים בבלוק רגילים בהחלט, יום רודף יום ועולם כמנהגו נוהג.
למטה ברחבה רחל משכימה קום, פותחת את דלת ביתה ומנקה את החלק
לפני הדלת ואחר כך מניחה שם כיסא ומתיישבת. רחל לא עובדת, חיה
על קצבת הביטוח הלאומי, ומנהג קבוע אצלה להשכים קום ולשבת
|
מאז שנתאלמנה, אין מימי יודעת מנוחה, היא אבודה, אינה יודעת
מימינה ומשמאלה. לפני שבעלה נרצח הייתה תלוי בו לחלוטין. היה
נותן לה כסף והוראות מה לקנות ומה לשלם ולאן לגשת ומה לומר,
והיא...
|
מין המפורסמות הוא שהמטבח המרוקאי הביא לעולם מיני מאכלים רבים
וטעימים להפליא, מעוגיות מרציפן בצבעים, ממולאות בשקדים
ואגוזים, ועד ה"שכינה" (חמין) העשויה גרעיני חיטה וגרגרי חומוס
|
מרים התהלכה על הדשא הרטוב, שקועה בהרהורים. לא מזמן עברה לתל
אביב והחלה את שנת הלימודים הראשונה שלה באוניברסיטה. שנים
חיכתה לרגע שבו תדרוך כף רגלה על הדשא בקמפוס, והיא הייתה
חדורת רצון עז להצליח. שמחה כבושה העלתה חיוך על פניה.
|
בשקט שהשתרר נשמע קול בכיו של עוואד, התינוק של יוסרא שההמולה
העירה אותו. סועד ויוסרא לא שמעו אותו, רק מרים, בתה היותר
גדולה של סועד, לקחה אותו בזרועותיה וניסתה להרגיעו.
יוסרא בהתה בסועד.
|
"גורל החול" היא תורה עתיקת יומין שבאה לתת תשובות למצוקות
הנפש. הקדמונים שכתבו תורה זו ועסקו בה היו למעשה
ה"פסיכולוגים" של אותה תקופה. שיטה זו קשה להבנה וביצוע,
ומתוכה יצאו שיטות קלות יותר כגון: אסטרולוגיה ונומרולוגיה
המחזיקות מעמד עד היום.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
Z is not dead
Z is not dead
קולות מהפגנת
המחאה על
השמועות על מותו
בטרם עת של Z. |
|
