|
יופייה איננו עוד, נשימתה חזרה לטבע, יופי וטוהר התערבבו באחד
עם האכזר והלא הגיוני. שלמות.
ואני בין נים לנים מחכה לנשיקת בוקר-טוב. להתעורר.
|
שמן עץ התה למדני למרוח, ולא רק אותו... שורף במעט, קר בהרבה,
קפוא יש יגידו. ובכל זאת הייתי מורח אותו בכל פנאי שאפשר.
|
אבא, היש גן-עדן אחרי הזוועה?
אבא, זה טוב שאני מרגיש רע?
אבא, מוות זה מביא לגאולה?
אבא, חבק מעט כי הנה זה בא!
|
בלילה שהוא בוקר אני שוכב על מזרון.
בגדייך זרוקים לידי
ואני מנסה להפיח בהם חים,
לגלות את קוויך מבעד לבדים.
|
האם העולם שלך בטוח?
האם חומותייך עבים מספיק למנוע התקפה?
האם גיסותיך מאומנים ומצוידים מספיק למלחמה?
האם גנרלי אישיותך בעלי ניסיון וידע?
|
כשאתה מותש ידעת שנתת את הכל,
כשאתה ללא כוחות אתה יודע שזאת אהבת אמת,
ללא יכולת לזוז אתה נוחת לצידה נרדם.
כילית את כל עוצמתך במאבק עימה.
|
( מה תעשה אז?
אה? )
מה תעשה כשהם יצעקו לך - תרדוף?
- תרדוף אחרי
החלום!
|
מולי אהבתי, המלחמה שלי.
מולי נעמדה, מחייכת, כמו בחלום, או באמת זה היה חלום.
ידעתי, שוב מערכה חדשה /ישנה נפתחת לה.
המלחמה שלי עם האהבה.
|
במציאות בה נחשבת הכוונה לעיתים יותר מן התוצאה, מאבק בטחנות
רוח הופך לכלי יעיל. כלי אשר מראה על כוונות טובות וחשובות
בעיניי המתמודד ומשיג אפקטיביות בגיבוש דעה ובהעברת מסר, יותר
מאשר המאבק במטרות בנות השגה
|
ניתן להסתכל על השטן כעל השתקפות חשיבה אצל האדם. כזאת המייצגת
אי-יכולת להתמודד עם מצבים לא מוכרים. או יותר במדויק השטן
מייצג את התוצאה האפשרית של כניסה לאירועים שכאלה, תוצאה
שהסיכוי בה רב לכך שהפרט לא יצא טוב ממנה
|
בפחד ובחוסר וודאות אני משול לחיות. כאילו כשם שגזרתם של
אדיפוס ורומאו היא המאבק בגורל. כך גם אני, 'מבורך' בחשיבה
כל-כך מסובבת. עד כי גורלי נקשר למהות המאבק בהיותי. אין ספק
כי גורלי יצחק אחרון. הרי לא מכבודו ולא מייעודו שלו לא להיות
צודק.
|
שיעמם לי בשמירה אז צילמתי
|
מצאתי את הילד הזה בוהה סתם ככה בויאטנם
|
|
|
שוב מעדתי על
תאילנדי.
תגידו, הם
מתרבים
בהתחלקות? |
|
