|
Lost One
 
היא נולדה אי שם במאה ה17 הרחוקה בבוואריה העוד יותר
רחוקה, ומשום מה נשארה חיה עד היום. אוהבת לדבר על
עצמה בגוף שלישי, זהו התחביב העיקרי שלה. אי שם
בשנותיה הצעירות, היא קיבלה מכה בראש, ומאז נשארה
ככה. היא עוסקת בכתיבה, משחק ועוד מספר תחביבים
הקשורים לבמה, וחולמת שיום אחד, היא תוכל להתחיל את
חייה בניו יורק, אבל ככל הנראה ברגעים אלו, אין הרבה
סיכויים.
אני מפחדת לאבד אותך, אתה מבין? אני לא רוצה לפגוע בך, או בי.
|
אז מאיפה להתחיל? אני מניחה שמההתחלה. אלוהים יודע כמה אני
מצטערת על כל מה שקרה. אז ככה, אני מניחה שאני צריכה להציג את
עצמי, אני שירלי...
|
עוד אדום נשפך על הרצפה. הם תמיד חושבים שאנחנו מושלמות, כאילו
אנחנו איזה בובות ברבי מזדרגגות. אם הם היו נכנסים לנו לתוך
הנשמה, הם היו רואים את התסבוכים האמיתיים שלנו, שלי.
|
אני נכנסת לבית קפה, יושבת בשולחן שבצד, מביטה בשולחן עם המפה
מניילון ומסתכלת מסביב. איך המקום השתנה מאז שהייתי קטנה...
אני זוכרת, איך אני והוא היינו יושבים פה, פעם, עוד שהמקום היה
פיצרייה, יושבים יחד ואוכלים חתיכות פיצה.
|
היא הייתה החברה הכי טובה שלי מאז ומתמיד, היא הכירה אותי הכי
טוב, יותר טוב מאשר אני מכירה את עצמי... מאז הגן היינו ביחד,
יד ביד...
|
"אז איפה היינו שבוע שעבר?"
אני מסתכלת עליה. יש לה אף ארוך עם משקפיים עגולות עליו, פה
אדום שנראה כאילו חייך יותר מדי חיוכים מזוייפים, עיניים חומות
שהסתכלו אל הדפים שלה.
|
אני עומד ומסתכל על השמלת כלה שלה, השמלה כ"כ לבנה יפה ועדינה,
בדיוק כמוה. תמיד היינו יחד, אני והיא, תמיד ידענו שאנחנו
אוהבים אחד את השני.
|
יום אחד קמתי, והתעוררתי במיטה לבנה, בחדר לבן, בשמלה לבנה,
והסתכלתי סביב.
|
היה לה מין חיוך כזה, חיוך מוזר, חיוך עקום שכזה. בעצם, אף פעם
לא דיברנו באמת, כלומר מחוץ לבי"ס, אבל הסתכלתי עליה די הרבה.
היא לא הייתה יפה במיוחד, אבל היה לה חיוך... שונה.
|
אנשים תמיד שאלו מה הקטע ביני ובינו. למה אנחנו כ"כ קרובים-
ומצד שני לא יחד? הם ראו אותי ואותו יושבים על ספסל מתחבקים
וישר החליטו שאנחנו חברים, היו ניגשים אלינו ואומרים מזל טוב,
לא ידענו, למה לא סיפרתם?
|
מהר, אני חייבת לרוץ מהר, שהוא לא יצליח לתפוס אותי, אני רצה
אבל הרגליים כאילו מושכות אותי אחורה, אני נושמת נשימות
מהירות, יודעת שאני צריכה לנשום נשימות מדודות אם אני רוצה
לרוץ עוד הרבה...
|
'את רואה שם? רחוק רחוק בשמיים? את רואה כמה רחוק זה? ככה אני
באמת אוהב אותך!'
|
כבר שלוש שנים וחצי שאני כאן במוסד, קוראים לזה מוסד כי אף אחד
לא מעז לומר לנו את השם האמיתי של המקום- המוסד הפסיכיאטרי
לטיפול במחלות נפש.
|
"אני לא מבינה איך הוא יכל לעשות את זה לי? אני אוהבת אותו כמו
אח, אני רציתי להיות איתו יום קודם... אתה מבין למה הוא עשה את
זה? אני לא יכולתי לבוא...
|
היא הייתה נערה מתוקה
עם שפתיים אדומות כשושנים,
עיניים כחולות שסוחפות אותך אל הים,
ועור לבן צח כפנינים.
|
אבא לא התכוונתי,
באמת שלא,
לא רציתי שאתה ואימא,
שוב תריבו,
שוב תצעקו.
|
שמיים אפורים זולגים דמעות כחולות, ואני מביט בה ולא מבין. איך
יכול להיות שיש דבר כ"כ יפה בעולם? דבר כ"כ מושלם? דבר כ"כ
עצוב? אני מביט בה ונזכר באותו היום שישבנו על הספסל בגינה
הציבורית...
|
הפעם הראשונה שלי,
הייתה כ"כ מרגשת,
סוחפת,
היא הייתה כ"כ כואבת.
|
|
|
23.
בוליביה מתקנת
טעות נפוצה. |
|
