[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מיתולוגיה
...ויחשוש עד מאוד הנחש, כי הבחין לאן מועדות פניו של אותו
מגלומן שכינה עצמו אלוהים...

חלום
הפלאפון צלצל, קול מוכר שאל אותי:"באיזה מדינה ציויליזציה
הובילה ללאומנות?"
התעוררתי בבהלה
"קטע מחלום"


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
כל מעשי אדם וכל תפארתו
ידע היקום וידע הלב
כל שידע וכל שהסיק
הלא יוכלו להכנס בנקל
לקפל אחד בשמלתך

היום כשאדם רואה אנשים

מחאה
הכל והכלום הם שני צדדיו של אותו מטבע.
החיים והמוות הם צידו האחד.

געגוע
חלומות לא עשויים מעננים או ממרשמלו.
הם עשויים מזכוכית.
תדרכו על אחד, תראו.

געגוע
ואחרי הכל, ולמרות הכל
ואולי גם, בגלל הכל
אני עדיין מתגעגע.

אלגוריה
כמו דג בלי אופניים
מחפש בנואשות דרך להתקדם הלאה

כמו קבצן המחזר על הפתחים
אינני זקוק לאהבתכם.
יותא משאני עושה זאת למעני
אני עושה זאת למענכם.

געגוע
ענן שחור כיסה את פני הירח
פרחים פרחו, אדומים כדם
וכל מה שנשאר בזכרון
היה קול צעדיך על האספלט החם

יד נשלפת מוך האפלה, כמבתקת את החושך
אני מזהה את היד הזאת.
יד, שסימני הרס עצמי ניכרים בה, הרס עצמי שבמהרה יגיע למיצוי.
יד, שציפורניה כסוסות, מימים של עצבנות וליות של זעם.
יד, שעוויתות של כאב עוברות בה, ושריריה נרפים מחולשה

מדובר בשורה של שירים, שנכתבו בפסח
מכיוון שאף אחד בכל מקרה לא בודק את היצירות שלי, אני אוותר על
לת שם לכל אחד מהם
בכל מקרה, הן לא קיימות בנפרד

בדידות
עד שאלמד לאהוב
תנו לי את הזכות לשנוא
להפנות רגשות ודחפים להרס
לראות את הדברים בצורה מעוותת

הרהור
לילית גורשה מגן עדן
בלי שתספיק להיות בו
לילית גורשה מגן עדן
בטרם תספיק לחטוא
לילית גורשה מגן עדן

הגות
אני מסתכל
הם
הולכים
שרים
רוקדים
צוחקים
ואני
חושב

זכרונות
הגשמה עצמית, הם ממלמלים
בעודם בולסים את בשר הנופלים.

אהבה
מסתכל לתוך עינייך
כאדם המסתכל לתוך עצמו
ופוקח את עינייו

אהבה
מסתכל באדמה
נזכר בך
בהילוכך,בצעדייך,בדמותך הבוטחת
ועולז

אהבה
כיצד ניתן לתאר במילים
אותה תחושה מענגת
את הכאב הצורב שליבי חש

ארספואטיקה
זיקוקי דינור של ליבידו כלוא
אלף צבעים על מסך של חושך.
זעם, יאוש , פחד וכאב

שירה עתיקה
מתבונן בערפילי ארץ צלמוות
בינות לצוקים שחורים ובוהקים
נקיק צר עובר בינהם
והתהום,קוראת לי באין-סופיותה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אדם על במה שולף אקדח
המבט על פני הקהל משתנה לציפייה דרוכה, סוף סוף קורה משהו.
שלולית של דם ניקקות על הבמה, וזורמת לה בנחת לעבר השולחנות.
הקהל מביע בוז, בדרכים נסתרות מן העין, אך לא מן הלב.
"זה הכל?",הם שואלים,"הזהו אדם?".
הזוג הצעיר עוזב את המקום

הרהור
אם אנו מחשיבים כלגיטימי לדון בשאלת טעם הקיום, מדוע שלא נדון
בשאלת טעם חוסר הקיום? בקטע קצר זה אכשל כישלון מוחלט בנסיון
לדון בשאלה זו, ואמנע מלהבהיר את שייכותם של מכרסמים סיביריים
לעניין, על אף הפיתוי הגלום בכך.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
מחשבות על אובדן
הן תמיד העצובות ביותר


לרשימת יצירות המסה החדשות
במאמר זה אנסה לדון בשאלה, שגם אם תראה בתחילה סמנטית וכולה
נוגעת להגדרות ותו לא, הרי שמשמעותה האמיתית מרחיקה מעבר
לתחומי הבלשנות, ונוגעת למספר שאלות שהתקופה המודרנית מציבה
בפנינו, ובראשן, את תפיסת המדע כ"דת חדשה".

בבואנו לחשוב על הרעיון הקומוניסטי, אל לנו לראות בברית
המועצות את מייצגו, ברית המועצות הייתה מדינה קולוניאליסטית
ומנצלת בדיוק כמו המדינות הקפיטליסטיות, אולם הצטיינה בהגבלות
אידיאולוגיות על המדע.

הצורך הוא אימה של ההמצאה, ויש האומרים, הטיפשות, על כן, אין
להתפלא כי גם דברים אלו נכתבים מתוך צורך ממשי לענות על
סיטואציה ממשית ביותר.


לרשימת יצירות המחזה החדשות
טרגדיה
קוסם: אדון, אדון, עשיתי כפי שביקשת, אויבך המושבע נמצא כאן,
לכוד כזבוב בקורי עכבשי!
כמברה: יפה עשית, ידעתי שניתן לסמוך עליך.
קוסם: ואדון, היכן גמולי?
כמברה: נכון, גמולך, ובכן, הרי לך

כמברה שולף את אלתו, ומרוצץ את ראשו של הקוסם.




הפולני עושה
בוחטות, אבל
החצי התימני יש
לו מה-זה-גדול


מיכלי מנסה
להכחיש את
עובדות החיים


תרומה לבמה





יוצר מס' 2884. בבמה מאז 1/5/01 16:19

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליואב תמר
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה