|
לפני 1980, אי אפשר היה לדבר אליו.
הרבה הרבה כיף שיהיה לכם.
היא החזירה את מבטה אליו, והם הביטו בשתיקה מחויכת מספר שניות.
שתיקה נעימה זו הייתה, נעדרת את המערבולות שאפיינו את
שתיקותיהם העתיקות - שתיקות אשר היו מביאות את הגוף לתחושה
שהנה-הנה הוא מתפקע, כי הוא מלא עד אפס, הגוף, וממשיך להתמלא
עוד ועוד.
|
"אין צורך?! לעזוב?!" עכשיו, בלי לשים לב, אתה כבר ממש צועק,
מושך ממנה את ידיך בכוח. "ואני אמור לחכות עד שימאס לו? למה מי
הוא? אולי פשוט נזמין אותו פנימה לקפה, עוגה ואורגיה! אתמול
מילא, חשבתי שהשרוט הציץ והלך וזהו, אבל- לאן את הולכת?
דניאל!"
|
מעברי חציה, רמזורים, צופרים, אנשים הומים ברחובות קרים, בערים
אשר כבדותן עולה על סך חלקיהן. לעצור. לכבות. ללכת על שביל,
לומר 'פרדס', לסגור דלת, לפתוח חלון, לעשות... משהו.
|
היא נראית כאילו כל מהותה כעת פיתולים תוך רחמיים, אבל אני
מניאק אם היא לא מגניבה איזה מבטון החוצה, לראות שאני רואה כמה
היא נוגה. סביר להניח שאני מניאק גם אם כן.
|
יצא לי בעבר להחזיק איזה קישקע פה קישקעסון שם, אבל אף פעם עד
אז לא את כל החווייל'ה. אז נבהלתי. זה טבעי. אבל המשכתי
להחזיק, שזה אולי קצת פחות נורמלי.
|
על אריזת לבה שלט אזהרה: 'לשמור הרחק מהישג ידם של ילדים'.
|
גופה המיוזע של אפרת צמוד לשלך. היא מרגישה שאתה רחוק, אבל לא
אומרת כלום. רגע לפני שהכל יהיה טוב, גשם של טלביזיות ישטוף את
הארץ, וידלל את אוכלוסיית החתולים.
|
|
|
ומי אתם חושבים
חוסם פה בגופו
את הג'ירפות
מלקיים סקס
פרוע? בועז?
כן... רגע...
פועלו של בועז
רימר |
|
