|
הייתי רוצה כבר לשפוך איזה עסיס מדיף ריח תאווה
על כל החלודה והאבק
להפיל איזה שיטפון, איזו התהוללות
|
כמו איזה טרמיט שכירסם לב עץ
צרחה מטורפת מהדהדת בין קצה פתוח אחד לשני
אך מבחוץ השקט צורם.
|
ובכול זאת, הגדולה המפוארת הזו נותנת בי את אותותיה
|
זרד מתגלגל לו על אספלט רותח
וערמת אבק שנצטברה לה זה מכבר
רעשי שיחת נאום עמומים...
|
במה אני שוגה
אולי בדממה המעוותת
מה קרה לאושר המתפרץ
ומתי הוא נעלם
מה זה כול השקט הזה
ומה הוא מחביא בחובו
|
שרכים על שרכים
מתפתלים לי בין הרגליים
ולכל אחד קשור בקצה עוקץ ארס
חורכים את עורי באחיזתם
מטפסים, חונקים.
|
הרגע בו נפסק המירוץ ואתה מחפש עוד קו זינוק אחרון להיום, אך
הוא איננו יותר.מתבונן בזוהמה, באבק המצטבר בפינות, בנמלים
המתגודדות סביב חיפושית ארוכת רגליים מהופכת ומתה.
|
|
תמיד רציתי
להאמין באלוהים,
רק כדי שאוכל
לנהל ויכוח חד
צדדי איתו.
ולכתוב עליו
שירים, ולהגיד
שהוא לקח לעולם
את כל הרחמים,
ולהכריז בפני
כולם שאני
מסוכסך עם
אלוקים.
אודיסאוס (סלוגן
פואטי משהו). |
|