|
דממה.
אני לבדי, לגמרי לבדי,
אני פוסע במסדרונות ביתי הריקים,
ואני יוצא את הבית,
רוח קרירה מעבירה צמרמורת בלבי,
השמש מעיקה על גבי.
|
ביקשתי קצת שקט,
אך הרעש אפפני.
חיכיתי למחר,
והיום לא תם.
חיפשתי דבר מה,
ולא מצאתי דבר.
|
ראיתי מדבר, ולמדבר אין קצה.
המדבר, הוא לא רק החול, הוא הדשא והעץ...
הם כולם - דוממים, גם אנשים.
|
|
|
סליחה?
מה השעה בבקשה?
אה, תודה.
אם תדברו אל
השטן - הוא
יענה. |
|
