|
דממה.
אני לבדי, לגמרי לבדי,
אני פוסע במסדרונות ביתי הריקים,
ואני יוצא את הבית,
רוח קרירה מעבירה צמרמורת בלבי,
השמש מעיקה על גבי.
|
ביקשתי קצת שקט,
אך הרעש אפפני.
חיכיתי למחר,
והיום לא תם.
חיפשתי דבר מה,
ולא מצאתי דבר.
|
ראיתי מדבר, ולמדבר אין קצה.
המדבר, הוא לא רק החול, הוא הדשא והעץ...
הם כולם - דוממים, גם אנשים.
|
|
|
המרוקאים האלה,
מהקשת המזרחית
הדמוקרטית,
אני לא אוהבת
אותם.
צאלה ביטון,
קיבוצניקית. |
|
